המכתב האחרון!!!!!! כנסו לא תפסידו.

דיקלה:


היינו שלושה חודשים.. היינו ונגמר.


היינו מאוהבים.. היינו אבל כלום לא נשאר!


אז ככה.. עזבת בלי לומר יותר מידי, עזבת ואותי השארת פעור פה ושבוז כפי שמעלום לא הייתי ופי שמעולם לא הרגשתי!


נדהמתי כאשר אמרת שאני תינוק, שאני לא בוגר.. נכון, כולם יודעים שאני כזה ושיש לי אופי ילדותי, שאני צוחק עעל כל דבר, שאני כמעט ולא לוקח כלום ללב ואני לא לוקח שום דבר קשה! אבל הרי ידעת שאני כזה וכזה אני גם אשאר!


נכון.. כתבתי מכתבים והם אמרתי והדגשתי עד כמה שאני אוהב אותך.. ושאני אלחם בכל דבר על מנת שנשאר יחדיו! וביקשתי ממך שלא נוותר.. וביקשתי שגם את תילחמי יחד איתי!  ואת עכשיו באה וטוענת שאני לא נילחם ואני זה שהעדיף לוותר, אבל בואו חברים תגידו אתם מה אתם הייתם עושים במקומי? מה הייתם עושים במצבי?  מה אני יכול לעשות במצב כזה שהיא לא רוצה והיא כבר וויתרה על הקשר שלנו.. אז מה אני אכריח?!?! מה אני אתעלק?!?! לא אני לא כזה.. אני מוכן להלחם בכל העולם למענך, אך בהחלטות שלך וברצונות שלך אני כבר לא יכול להתערב ואני לא לא יכול להכריח אותך מה להחליט. בזה כבר אני לא יכול להלחם!!


אמרת שאני חשוב לך, אך אני לא רואה את זה.. אני מנסה להכנס אלייך ולדבר איתך אך את בוחרת כמו ילדה קטנה להסגר ולא להגיב.. אמרנו, יותר נכון אמרתי שאני אשתנה, שאני אדע לקבל דברים אחרת, אך את  אומרת שאני לא כזה ושאני מקבל "פיק ברכיים" בכל רגע שקורה משהו. אבל הרי אנחנו יודעים טוב מאד שאת לא ניסית ולא בדקת עד כמה אני רציני  ולא בדקת אם אני יכול לעמוד מאחורי המילים שלי.. הרי הקשבת למה שאופיר אמר לך, ועם כל הכבוד שהוא החבר הכי טוב שלי והוא כמו אח בשבילי, הוא לא היה אמור להגיד את מה שאמר כי יש דברים שגם כשמתכוונים אליהם לטובה הם פועלים לרעה! אבל אני לא בא אליו בטענות כי הרי גם אני וגם את יודעים שהוא כבר יותר מחצי שנה עם לב שבור והוא אמר זאת כדי שאני לא אגיע למצב שלו!


את אומרת שאני נותן לאנשים לקרוא לך בשבמות כמו "זונה" וטיפשה"  אבל את בעצם לא יודעת מה באמת קורה ומה אני חושב.. הרי אני תמיד אומר שאנשים מדברים כי הם לא מכירים את זה שהם מדברים עליו אז הם יכולים להגיד מה שבא להם אבל אני לא אתן לאף אחד לקרוא לך בשמות ושנינו יודעים על זה ואני אעמוד על שלי בקטע הזה... והרי כבר דשנו פעם בעיניין הזה של שמות ואין לי כוח לחזור לזה.


את אומרת שאני כבר זרקתי הכל לפח, וששכחתי כל מה שהיה בנינו.. אבל לא.. אני לא אשכח ואני תמיד אנצור את כל מה שהיה.. ואם את ממאנת להאמין, תסתכלי על הצוואר שלך.. אני מקווה שזה עדיין שם, לא דיקלה, זה לא עוד סתם תליון בצורת לב.. יש לזה משמעות.. זה הלב שלי שנמצא אצלך!!!


זהו.. אני את שלי אמרתי, אני לא אתחיל לבכות ולהתיפח כי כואב, אבל אני יודע דבר אחד וזה שאני אוהב אותך ולא את אורטל כפי שאת חושבת.. אורטל, תודה על התמיכה ועל הכל אבל אני אוהב את דיקלה.. לך אורטל אני יכול להיות רק ידיד ברגע זה ותו לא!


דיקלה, אני מביט אל המרומים ובליבי יודע, שברגעי משבר יש קרן של תקווה.. אני מביט אל המרומים ולא שוקע, כי מלמעלה אלוהים שולח אהבה!!!!


 שי!