איייייייייין תקווההה איןןןן

אני לא יכולה לסבול את זה יותר.

אני לא יכולה יותר לשתוק ולא לדבר עם אף אחד.

אני לא יכולה יותר להסתיר את כול הכאב שממסתר לי בלב.

כול הכאב לאט לאט הופך לטינה נגד העולם.



אין לי עתיד , אין לי.

אני כל כך צעירה וכל כך מדוכאת.

חודש אני כבר בדיכאון פוגעת בסביבה שלי בטעות.

ואחר כך צוחקת.

אף אחד לא רואה את הכאב אלי כולם חושבים שאני עוד איתך.

תגיד לי איך גרמת לי לזה..אני אוהבת אותך.



תמיד בנים שיחקו בי ולמדתי לשחק בהם!

שלטתי בהם לא רציתי אף אחד!

יום אחד הכרתי מישהו מעיר אחרת שהוא אתה.

נפגשנו והיית כל כך שונה .

אני לא יכולה לשכוח את הנשיקה במעלית שנמשכה כמו נצח עד שעלתה לקומה שלך.

נשיקה כל כך כואבת שכשאני נזכרת זה מכאיב.

זוכרת ששאלתי מה אתה מרגיש עלי אמרת אוהב וראיתי כנות בעיניים שלך.

מה שהיה ביננו מעולם לא היה מציאותי.

מעולם לא.

כשהייתי שם לא האמנת וגם אני לא.

כשעזבתי לא האמנת שהייתי שם ביכלל.

הכול היה כמו חלום.

פנטזיה שהתגשמה.

אך לא המרחק הורס.

אך לא אתה הורס!

שמעתי שאתה מרגיש לעוד מישהי משהו ובגלל זה כול הריחוק.

לא יכולתי לסבול את זה כי זה דבר שהורס הכול.

ולא דיברתי איתך שוב ואני לא ידבר.

למרות שבקרוב שוב אני יבוא לאחי לשם ואני יראה אותך אך לא.

בחיים לא יחזור למה שהיה.

אבל עוד אוהבת.

אני לא יכולה לשכוח את הכאב הזה

אפחד לא מבין למה ואיך.

כול אחד היה מת להשיג אותי פה ואתה שם כל כך רחוק.

כמעט עברתי נסיון אונס ובכיתי לילות.



דיי אלוהים למה אנייי