הרסת לי את החיים אך אני מודה לך,חיזקתי אותי! ושונאת אותך כי אני בחיים לא אוכל לשכוח אותך-פרק 10

לי ולבן.. פעם מזמן היה מקום סודי. כל פעם כשהיינו רבים. אפילו הריבים הכי קטנים
כל אחד מאיתנו היה הולך לאותו מקום בזמנים שונים.. אם אני הייתי מגיעה ראשונה הייתי
מחכה לו שם תוך שעה אם הוא לא בא הייתי מפרשת את זה בכך שהוא לא רוצה להשלים ואותו
דבר ההפך. אף אחד לא שמע על המקום הזה ואף אחד לא הכיר אותו חוץ ממני ומבן. ונכון
אחרי שחבר של אור סיפר לי שאור אתמול ניסה להתאבד לא יכולתי יותר לספוג זאת ורצתי
לאותו מקום, לשם רגלי הביאו אותי. ושם ראיתי את בן הוא פשוט ישב שם על הדשא בין כל
העצים. בהתחלה הוא לא ראה אותי הוא ישב עם הגב אליי אז חשבתי שאם אני אסתובב וארוץ
בחזרה הוא לא יידע, אבל כשהסתובבתי דרכתי על ענף שנשבר מתחת לרגליי הוא ישר שמע את
הרעש והסתובב מהר מאד. ואז שמעתי מאחורי "דניאל" והסתובבתי.. הוא נראה מאד מסכן
עיינו היו נפוחות (גם שלי) ומבטו נראה עצוב כל כך רציתי ללכת ולנחם אותו אבל החזקתי
את עצמי.. ואז סתם התחלנו לדבר הוא שאל אותי מה אני עושה פה ואני סיפרתי לו.. ואז
השיחה התחילה להתגלגל למקומות לא טובים.. הוא התחיל לרמוז שאם לי אין חבר ולו אין
חברה אז אולי נחזור.. ואני שפעם כל כך רציתי להיות איתו העדפתי לוותר על זה באותו
מצב.. באותו רגע.. או שבעצם בכלל לוותר על זה.. היה לי מספיק מבן 3 שנים ואני
מעדיפה שזה ייגמר וכך הסברתי לו. העדפתי להמשיך לאהוב אותו.. אבל לאהוב מרחוק. תאמת
גם אני לא הבנתי את עצמי ובטח גם אתם לא מבינים.. שמעו אני לא יכולה לתאר את האהבה
הגדולה הזאת.. האהבה החזקה הזאת, כאילו יש איזשהו חוט שמושך אותי אליו.. אהבתי אותו
בטרוף.. פשוט בטרוף.. אבל לא יכולתי.. פשוט לא יכולתי.. המחשבה להתחיל את הכול מחדש
טמטמה אותי.. המחשבה שאור יגלה שאנחנו ביחד עשתה לי בחילה.. המחשבה עוד פעם לסבול
ולהיפגע ממנו, כי בסופו של דבר לכל זוג יש סוף, הפחידה אותי.. אז כבר לא הייתי
מסוגלת לחשוב לעומקו של הדבר.. והעדפתי ככה.. פשוט לקחת בחשבון את כל הדברים מה יצא
לי מי זה ומה לא.. והבנתי שיש לי הרבה יותר להפסיד ממה שיש לי להרוויח. והעדפתי לא
לנסות אפילו להסביר את זה לבן כי הוא לא יבין, הוא יתחיל לשכנע אותי בזה שאני טועה
למרות שהוא כנראה יבין שאני צודקת אבל זה לא יזיז לו.. אז פשוט אמרתי לו חד וחלק..
שאני כבר לא אוהבת אותו כמו פעם ברור שיש בי עדיין רגשות אבל אחרי מה שקרה עם אור
ממש ירד לי ממנו ועוד מעט הרגשות שלי ייעלמו לגמרי.. כשאמרתי את המילים האלה בכיתי
ובן הבין שאני משקרת הוא בא וחיבק אותי..התחלנו להתנשק ושם זה קרה, הרגשתי את כולו
בפעם האחרונה במקום הסודי והכול כך קסום שלנו. אחרי שהרגע נגמר.. המשכנו לשכב על כל
הדשא בחיבוק.. אחרי זה קמתי התחלתי להתלבש והלכתי..בן לא החזיק אותי.. הלכתי
והשארתי אותו שם.. כנראה הוא הבין שכל מה שקרה שם קרה בפעם האחרונה.. כאב לי לעזוב
הבטתי לאחור.. והשארתי באותו מקום את בן.. את כל החלומות לגביו ואת כל הזיכרונות..
הוא כבר לא ההווה, וכבר לא העתיד, אלא העבר. אני בחיים לא אשכח אותו ואני תמיד אוהב
אותו כי הוא היה האהבה הראשונה שלי, האהבה האמיתית שלי. כבר עבר יחסית הרבה זמן מאז
שזה קרה ואני עדיין זוכרת. בן היה הסיפור של החיים שלי הטלנובלה הכי גדולה שיש. הוא
נתן לי להרגיש כמו נסיכה ובאותו זמן ממש עלובה.אבל אני לא אוכל לשכוח אותו...



בן,

אני נזכרת בעבר ואני בוכה, אהבתי אותך, תאמין לי שאהבתי, אני בחיים לא אוכל לשכוח
אותך. אני עדיין זוכרת את כל מה שהיה ולפעמים אני אפילו הולכת לאותו מקום סודי שהיה
שלנו פעם ואני עדיין מרגישה את הפעם האחרונה שם. לפעמים אני חולמת עלייך ומרגישה
שגם אתה חולם עליי.. אנחנו גוף אחד לפעמים אני אפילו יודעת איפה אתה ומה אתה עושה.
אני יחסית הסתדרתי. אני ואור השלמנו אחרי חצי שנה בערך ונהיינו שוב ביחד הוא סיפר
לי שעברו עליו דברים לא נעימים בלעדיי. אני עדיין לא מרגישה שממש עברתי האלה ואור
יודע את זה, הוא מנסה לגרום להתגבר על הכול. מה שנשאר לי ממך זה זיכרונות כל כך
מתוקים (רובם). והלב שלי עדיין שלך, בעבר אבל. בהווה איפה שאני חייה עכשיו אני של
אור ואני מתחילה להתאהב בו.. בכל מקרה קצת התגברתי עלייך.. הרי אני לא אוכל להמשיך
לבכות כל החיים.. ההרגשה שאני עם אור קצת עוזרת לי. והפעם אני לא חוזרת על אותן
טעויות. בן אהוב שלי יקר שלי אם היית ידוע כמה לימדת אותי, לימדת אותי שתיקה,
תחושה, ליהנות ממגע גופך, להבין, להוציא את הכאב, לבכות, להיות יותר חזקה, לימדת
אותי גם חולשה, לימדת אותי לחבק, לנשק, לגעת, ללטף, את סוד האהבה למדתי איתך, למדתי
שכמעט הכול עובר עם הזמן, כמובן אני יותר חשדנית והרבה פחות תמימה ממה שהייתי פעם,
אך אני גם חזקה, אני מתמודדת עם דברים בדרכים מופלאות. אני כבר בקושי בוכה.. אולי
רק כשאני נזכרת בך.. אשקר אם אגיד שהתגברתי עלייך לגמרי.. הלב שלי עדין קצת צמא
אלייך. אולי המצב שאני בו עכשיו בחיים לא יעבור אפילו לא עם הזמן אולי אני לא כל כך
רוצה שזה יעבור. אני לא רוצה לשכוח אותך.. אני כבר לא כועסת עלייך וויתרתי על
הרעיון לכעוס כדי לשכוח אותך. אתה תמיד תישאר האחד.. גם אם יהיו אלף אחרי אור..
בחיים אני לא אשכח אותך.. אהיה שלום.

1.1.01 - 12.6.04 - לא אשכח בחיים





מקווה שנהנתם מהסיפור שלי ואם מישו מעוניין לדעת הסיפור אמיתי... אני מקווה שאתם לא
תעשו את אותן הטעויות כמו שאני עשיתי.. בגלל שהחיים שלי פשוט ענצרו באותם הרגעים..
כעסתי על כולם ושנאתי את כולם..

תמשיכו להגיב.. ותודה רבה גם על התגובות הקודמות.. להתראות.