הרסת לי את החיים אך אני מודה לך,חיזקתי אותי! ושונאת אותך כי אני בחיים לא אוכל לשכוח אותך-פרק 9

מכירים את ההרגשה שאתם ממש לא רוצים שיקרה משו ולזמן יש את הקטע הזה להאיץ בקצב?
טוב זה מה שקרה לי.. לקחתי מונית למקום דיי רחוק.. לאור והרגשתי כאילו ישבתי בה כמה
שניות.. ירדתי איפשהו באמצע מהבית של בן לבית של אור והמשכתי ברגל חשבתי שככה אני
לא אגיע כזה מהר בינתיים נרטבתי כולי עד לשד עצמותיי רעדתי מקור אבל לא ממש הייתי
מודעת לכך. ולא עבר חצי שעה וכבר מצאתי את עצמי בפתח הבית של אור. פתחתי את דלת
הבניין והרגשתי גל חום, זה היה כל כך נעים. הסתכלתי על המראה בבניין ונבהלתי מהמראה
שלי אבל זה לא כל כך הפריע לי באותו רגע. הסתכלתי על ההשתקפות שלי במראה כמה שניות
ואז עליתי במדרגות. העדפתי את המדרגות על המעלית אולי כי שחכתי שיש בכלל מעלית אולי
כי זאת נראתה לי הדרך האיטית ביותר. עמדתי מול הדלת שלו ורעדתי והפעם לא מקור.
עמדתי כמה דקות ומים נטפו ממני. עזרתי אומץ וצלצלתי בפעמון. אור פתח את הדלת, הוא
נבהל וכמעט נפל אני עמדתי מולו עם כל האיפור המרוח והשיער הרטוב והפרוע, זה היה
מבהיל כל אחד. ישר הוא הכניס אותי אליו הביתה, הוא היה לבד בבית גם כן. הכין לי כוס
תה נתן לי שמיכה ואני ישבתי על הספה שלו עם השמיכה שהוא הביא לי והתנדנדתי מרוב
עצבים. הוא התיישב מולי הביא לי את התה שהכין לי ואז זה בא.. הוא שאל מה קרה. אמרתי
לו שיש לי הרבה מה לספר לו ועדיף שהוא יישב, הוא צחק לא הבנתי למה ואז שמתי לב שהוא
כבר יושב. חייכתי, כאב לי לחייך. ואז התחלתי לספר הכול.. הכול מההתחלה עד הסוף. איך
אני ובן הכרנו, איך נהינו ביחד, איך הוא בגד בי, איך עזבתי אותו, איך נהייתי חברה
של אור ועדיין אהבתי את בן, איך בגדתי באור, איך בגדתי בו שוב ושוב, איך סבלתי...
סיפרתי לו כל מה שעבר עליי מכתה ט'.. כל דבר קטן, לא החסרתי שום פרט. כל הסיפור אור
הסתכל על ריצפה ולא אמר מילה, כל הסיפור. בכיתי כמו משוגעת, אחרי שסיימתי לספר את
כל מה שעבר עליי אור שתק, כל כך רציתי שידבר, שיגיד משהו אפילו שיצעק. ואז הוא הרים
את ראשו עיניו נצצו, פעם ראשונה ראיתי את אור בוכה. הוא בערך חייך.. ואז הוא אמר לי
את הדבר שהכי הפתיע אותי. הוא אמר לי שהוא סולח לי על הכול אולי כי הוא אוהב אותי
או אולי כי באתי ואמרתי לו את הכול ושהוא מוכן להמשיך ולהיות איתי אבל הוא צריך
להיות בטוח שאני לא אוהבת את בן יותר.. ולא יכולתי לשקר לו יותר אמרתי לו שאני
עדיין אוהבת את בן. לא היה לו מה להגיד על זה והוא פשט ישב ושתק אני קמתי הסתובבתי
והלכתי הוא לא אמר מילה אלא חזר להביט ברצפה יצאתי מהבית שלו וכנראה גם מחייו..
תפסתי מונית ונסעתי הביתה, הנסיעה הזאת הייתה הרבה יותר ארוכה הנהג מונית כל הזמן
חזר והביט בי דרך ההשתקפות של המראה שלו זה לא הפריע לי, שום דבר לא הפריע לי באותו
הרגע. הגעתי הביתה ואמא שלי ישבה בסלון היא גם כן נבהלה היא הביטה בי במבט מוטרד
ואמרה לי בקול טיפה חנוק שיש לי אורחים, חשבתי שזאת מאי ורצתי לחדר הייתי זקוקה לה
באותו רגע רציתי לספר לה הכול. אבל לא מאי ישבה בחדר. בן ישב הוא עדין בכה וגם הוא
היה רטוב. הוא ידע שהייתי אצל אור. ישר סיפרתי לו מה קרה עם אור. לא היה לו מה
להגיד. אבל אחרי זה הוא ביקש סליחה. הוא חזר על המילה "סליחה" כל כך הרבה פעמים
שחסמתי את אוזניי וצעקתי שישתוק. לא יכולתי לשמוע אותו יותר. שנאתי באותו רגע כל מה
שקשור בו, מהעיניים הכחולות שלו עד נעליים היותר מידי יקרות שלו. הוא ישר שתק. אחרי
כמה שניות של שתיקה אמרתי לו ללכת רציתי לרכז את כל הכאב שבי רציתי לתאר לעצמי
אותו, רציתי להיות לבד. הוא אמר לי שהוא רוצה להישאר איתי. הוא לא הסכים ללכת.כבר
לא ידעתי מה לעשות ולא היה לא יותר כוח. התחלתי להתפשט וזרקתי עליו את כל הבגדים
הרטובים שלי, הוא הסתכל עליי והיה המום. אחרי שנשארתי עם חזייה ותחתונים נכנסתי
למקלחת (היא הייתה בחדר שלי) והתחלתי להתקלח המים זרמו על גופי והדמעות ירדו מעיני.
יצאתי מהמקלחת והוא עדיין היה שם. שמתי פיג'מה ונכנסתי למיטה. הוא כנראה הבין שאני
לא מסוגלת להסתכל עליו והלך. טוב עכשיו אני אנסה להסביר לכם מה הרגשתי באותו ערב
ארוך כל כך. הבן אדם שאני הכי אוהבת ניפרד מהחברה שלו ואומר לה שהוא אוהב אותי,
ואני, שהייתה לי תוכנית לספר לאור הכול מתחילה להשתגע בגלל שעכשיו שרון תלך ותספר
לאור הכול ואור הוא זה שישתגע אחרי זה. באותו רגע אצל בן כל מה שהרגשתי מאותו יום
של הפרידה שלנו יצא ממני. כל הרגשות שבי, כל הזעם שבי. אתם לא מתארים לעצמכם מה זה
להתמודד כל יום לבד עם הכאב כזה. אתם לא יודעים מה זה.. זה לא נורמאלי.. זה יכול
להרוג.. היום ימים שחשבתי אפילו שאני מתה, או שפשוט העדפתי למות. בן הבן אדם שכל כך
אהבתי גרם לי לסבול אני הייתי כל כך מטומטמת ששיקרתי לבן אדם שיקר לי בגללו. האשמתי
את בן בכל באותו רגע, ידעתי שאני זאת שאשמה.. אפילו יותר מבן. אחרי זה באותו רגע
בחוץ, בגשם הכול נעלם וזהו נשברתי רציתי שמכונית תדרוס אותי רציתי להיעלם. בן טמטם
אותי... הוא גרם לי להשתגע מרוב אהבה.. אתם יודעים מה זה לאהוב מישהו שפוגע בך כל
הזמן וגורם לך לפגוע כל הזמן? בגלל זה לא יכולתי להיות איתו וזה מה שגרם לי

להתמוטט. הבן אדם שאני כל כך אוהבת מרגיש את אותו הדבר לגביי אבל אנחנו לא יכולים
להיות ביחד, למה החיים תמיד חייבים להכאיב?.. אחרי זה הגעתי לאור ותאמת לא חשבתי
שאני אפילו אצליח להגיד משהו, זה פשוט יצא חשבתי שאני לא מסוגלת יותר להיות עם אף
אחד ועדיף שאני אגיד לו את זה והוא ייפרד ממני והכול יהיה יותר טוב.. אבל אתם לא
יודעים כמה זה כואב לעמוד מול בן אדם שכל כך חשוב לכם ולפגוע בו כל כך.. וואו חשבתי
אני אתעלף באותו רגע.. ואז הפגישה השנייה עם בן בבייתי..אתם בטח לא תבינו אבל הוא
הגעיל אותי..המראה המחודש שלו אחרי שפגעתי כל כך באור הגעיל אותי.. כאילו לא אכפת
לו מכלום כאילו רק הוא קיים.. שמעו אני יודעת שזה לא היה ככה אבל זה מה שהרגשתי. בן
נראה לי טיפה אחרת האהבה שלי אליו השתלבה בשנאה.. אחרי כל המחשבות הללו נרדמתי
וקמתי חדשה. הלכתי לבית ספר לא ראיתי את אור, ואז חבר שלו בא אליי והוא נראה מאד
עצבני הוא משך אותי ביד לתוך כתה ריקה וסיפר לי כמה דברים על אור.. לא האמנתי. המצב
רוח הנורא שלי מהיום שלפני חזר אליי והשתגעתי התחלתי לצעוק יצאתי מהכיתה מהבית ספר
והלכתי למקום שאף אחד לא ימצא אותי רציתי להישאר שם לנצח רציתי לברוח מהכול.. אבל
אז ראיתי שם את בן..



מה קרה עם אור? מה בן עשה שם? ומה קרה איתו? הכול בפרק הבא!! ת-ג-י-ב-ו