הרסת לי את החיים אך אני מודה לך,חיזקתי אותי! ושונאת אותך כי אני בחיים לא אוכל לשכוח אותך-פרק 6

אז ככה.. חזרתי הבייתה אחרי הפגישה המרגשת עם בן.. הדמעות עדין לא הספיקו
להתייבש והתחלתי לבכות עוד הפעם.. למה אני תמיד חוזרת על אותה טעות?! למה אני תמיד
פוגעת בעצמי עוד ועוד ועוד.. למה אני כל כך מפגרת? הוא הרס אותי הוא גרם לי לסבול
למה אני בוכה לו שאני אוהבת אותו כמו סתומה?? למה אני בוגדת באור הוא כזה בן אדם
טוב.. אני לא צריכה את בן!! אני לא צריכה אותו.. באותו לילה לחשתי את המילים אני לא
צריכה אותו אולי 7000 פעם.. זה לא עזר הלב שלי בכה.. אני אוהבת אותוווו!!!! בבוקר
קמתי העיינים שלי היו נפוחות מדמעות.. אךך כמה בכיתי התאפרתי והנפיחות התחילה לרדת
לאט לאט... אני זוכרת באותו יום שנראתי על הפנים ואור שם לב הוא ניסה לעודד אותי
והצליח.. אחרי שהתעודדתי ירדתי בהפסקה למטה ישבתי עם מאי ועם כל שאר החברות שלי ועם
אור והחברים שלו למטה בחצר עד שפתאום בן מופיע הוא נראה הרבה יותר שמח נראה שונה
נראה כל כך טוב הוא אמר שהוא צריך לדבר איתי אמרתי לו שאני אדבר איתו אחרי זה שמחתי
מידי ולא רציתי שבן יהרוס לי את המצב רוח כי זה כל מה שהוא יודע לעשות אחרי הכל..
הוא אמר שזה דחוף ולא רציתי הוא המשיך לנדנד עד שאור התערב וצעק עליו גם בן צעק
אחרי זה אור דחף אותו על שולחן שהיה שם בן קם ודחף אותו גם הם התחילו לריב מכות מלא
ילדים באו להתסכל בזמן שהבנות ניסו להפריד אני נכנסתי באמצע והתחלתי גם להפריד
עמדתי בינהם וכמה בנים החזיקו את אור וכמה בנים החזיקו את בן לאור הייתה שפה מדממת
אילו לבן לא קרה כלום רצתי לקפיטריה לקחתי נייר טואלט והתחלתי לנקות את השפה של אור
שהייתה מלאה בדם אחרי זה שמתי לב אחרי כשבן הסתובב ללכת שכל הגב שלו היה שרוט והיה
קרע ענקי בחולצה הוא רץ לכיתה וכל החברים שלו אחריו וגם כמובן חבורה ענקית של בנות
אני נשארתי למטה בחצר עם אור וכל החברים שלו וכל החברות שלי הובלתי אותו לשירותים
וניקיתי לו את השפה הוא נראה כל כך מסכן.. התסכלתי עליו והוא נראה כל כך שונה
בעייני כל כך מוזר פתאום ראיתי אותו האור שונה כאילו משהו השתנה.. אולי.. אולי
התאהבתי בו.. חלף בי רגש מוזר דחף מאד מוזר לנשק אותו נישקתי אותו ומצצתי לו את
השפה שכל הדם נעלם.. התחשק לי לומר שאני אוהבת אותו וכך אמרתי.. הוא נראה שמח וצחק
ואמר שגם הוא אוהב אותי.. פתאום בן נראה לי מגעיל פתאום הרגשתי שונה לגביו. באותו
יום אחרי בית ספר ישבתי בחדר שלי ראיתי טלוויזיה אחרי זה הסתובבתי על הבטן ונרדמתי
בן העיר אותי הסתכלתי עליו וחשבתי שזה חלום פתאום כל הרגש שחשבתי שנעלם לי חזר
כאילו לא נעלם בכלל הסתכלתי עליו .. ואהבתי אותו.. חייכתי לו לא יודעת למה הוא גרם
לי לחייך.. אבל הוא לא חייך הוא שאל אותי דיי באכזריות אם אני אוהבת אותו לא הבנתי
לאן הוא רוצה להגיע אבל הכחשתי הוא אמר שהוא יודע שאני אוהבת אותו הוא צדק לא יכלתי
לשקר יותר אמרתי לו שכן הוא אמר שהוא רוצה להיות איתי.. צחקתי לו בפנים הוא כל כך
טיפש למה נראה לו?! הוא לא וויתר.. אמר שהוא הולך להיפרד משרון אם אני לא ניפרדת
מאור אז הוא יספר לו שבגדתי בו לא האמנתי וסילקתי אותו מהבית שלי.. אחרי אותו יום
בן המשיך לאיים עליי בתדירות שהוא ייספר הוא הלחיץ אותי.. הסברתי לו מליון פעם אולי
שאין מצב שהוא יצליח להפריד בייני לבינו הוא צחק כל פעם ואמר שאור יפרד ממני
מידית.. ידעתי שהוא צודק וידעתי שהוא גם מסוגל לספר לו.. פחדתי פחד מוות.. הרגשתי
כאילו אני לא יכולה בלי אור הוא זה שהחזיר לי את שפיותי ואת השמחה שלי הוא זה
שהעלים לי את הדמעות מעייני.. אבל ידעתי שאור בחיים לא יהיה יותר מחבר טוב, אולי
קצת יותר, בשבילי.. ידעתי כל כך טוב שבן הוא האחד כמה שהוא פגע בי ידעתי שאין לו
תחליף והוא זה שאני צריכה להיות איתו.. העדפתי לשקר לעצמי ולהיות עם אור..בן נראה
פתאום זכרון ישן שמתחדש.. אבל משום מה לא רציתי שהוא יפסיק לאיים לא ידעתי למה..
פשוט רציתי שהוא ימשיך להגיד לי שהוא ייספר לאור הכל אולי חלק ממני אפילו רצה שאור
יידע הכל..



ההמשך בפרק הבאא תקראו אל תפספסווו