אמרו לי!!

אמרו לי, שלספר מה שעל הלב, קצת עוזר...

אז סיפרתי, וכלום לא קרה...



אמרו לי, שלבכות זה משחרר...

אז בכיתי, וכלום לא השתנה...



אמרו לי שלשכוח אותך זה הפיתרון,

ניסיתי...ולא הצלחתי,



אמרו לי לצעוק את שמך עד שתצא הנשמה...

צעקתי, ולא שמעת ובשפתיי התחוללה סערה...



אמרו לי, שהזמן ירפא את הכאב,

אז אני מחכה, אבל כל אהבתי רק מתגברת....



אמרו לי, שהלב יחזור להיות שלם ויגלידו הפצעים,

אבל הלב נשאר שבור, והפצעים עוד צורבים...



אמרו לי, שאני צריכה להגיד לך מה אני באמת מרגישה...

אז אמרתי, ועכשיו אני מרגישה עוד יותר רע!



כל העולם אמר לי מה לעשות, אבל רק אתה לא אומר, שותק...

והשתיקה שלך, השתיקה הזאת מכאיבה יותר מכל דבר אחר!

כי אני כבר הבנתי מה אתה מרגיש, ואת זה את כבר לא יכול להכחיש....



אני כבר לא יודעת מה לעשות, לוותר עלייך או להמשיך לחכות?

להתקשר אלייך או לחכות שתתקשר אליי?!?

מה לעשות עם מה שאני מרגישה, יותר נכון...אם מה שאני מכחישה,

מבולבלת, שואלת הרבה שאלות ולא מקבלת תשובות, לא מבינה, לא מצליחה לקלוט אותך...



אמרו לי הרבה דברים, הרבה רעיונות שאת חיי אולי יוכלו לשנות...

להחזיר אותם למה שהיו פעם, מלאי שמחה ונטולי צער...

אבל אין תרופה לאהבתי, כי אתה הכל בשבילי!





עדי...