לחייל האהוב שתמיד יהייה איתי

חייל שלי, אהוב שלי


אוהבת אותך כמו את נשמתי, מחכה שתשוב ותהייה איתי... מחכה לך כל לילה כאן, סופרת שניות, דקות, שעות, ימים, שבועות וחודשים, אך אתה שם בצבא שומר עם כל החיילים.


מחכה שתשוב אליי אהוב. מתבוננת בתמונתך, על עיניך הכחולות, על פניך הצלולות... מתגעגעת לנשיקותיך הרכות ולמילותיך היפות, רוצה שוב להיות בין זרועותיך שאותי בחום עוטפות.... אך אני יודעת שכאשר תחזור מהצבא, לבוש מדים, רובה ביד וחיוך מקסים, תחבק אותי ותנשק אותי ותאמר כמה אתה אוהב אותי... זה נותן לי הרגשה של תקווה ואני ממשיכה לחכות לך כאן מלאת אהבה.


יום אחד דפקו בדלת ואני בחיוך פותחת ולא שואלת, חיכיתי לראות את דמותך המרשימה ואז לקבל את נשיקת האהבה אך במקום זה עמדו שם שניי חיילים לבושים מדים, מחזיקים קרטון עם הרבה חפצים, פניהם נפולות והם כעט בוכים. לבד כבר הבנתי את הבשורה, דמעות הציפו את עייני במהרה, ליבי החסיר פעימה, גופי רעד, קולי נדם והשתררה דממה.


ועכשיו אני יושבת לי כאן לבד ובוכה, בלי חיוך, בלי שלווה, בלי תקווה ובלי אהבתך. אהבתי אליך עדיין נשארה קיימת ובוערת אך גם היא בוכה.


אתה שם למעלה במרומים, ואנחנו כבר לא כמו פעם אוהבים, אני לבד יושבת כאן ומחכה... סופרת שניות, דקות, שעות, ימים, שבועות וחודשים, אך אף אחד כבר לא דופק בדלת, ואני כבר כלום לא שואלת, אתה שם למעלה מתבונן עליי ואני מרגישה את דמעותיי על לחיי, אבל אל תדאג אהוב שלי, כי יום יבוא ונתאחד שוב למעלה.