עצוב לי!

קר בחוץ, אפשר לשמוע את הרוח מבעד לקירות החדר שלך מרוב שהיא נושבת חזק. החדר שלך חשוך, אם מישהו ייכנס לתוך הבית הוא יחשוב שהוא נמצא שם לבד, אבל זה לא נכון.. אנחנו שם, רק אתה ואני, בלי שאף אחד בעולם מפריע לנו, לאהבה שלנו. שנינו בשקט, לא צריך מילים בשביל להביע את האהבה שלנו, אתה מצמיד אותי אלייך ומלטף לי את השיער, ואני מחבקת אותך. קר גם בפנים, בתוך הבית. אני רועדת מרוב קור, אתה שם לב ומצמיד אותי עוד יותר קרוב אלייך. אתה מחייך אליי את החיוך הכל-כך מושלם שלך ואני יודעת שאתה באמת אוהב. אתה מצמיד אותי אלייך הכי קרוב שרק אפשר ואומר לי: "את שומעת את הלב שלי?" אני מחייכת אלייך חיוך שהמשמעות שלו היא כן ואתה ממשיך "את יודעת למה הוא דופק כל-כך חזק?" אני ממשיכה לחייך ושואלת אותך "למה?" אתה שוב מחייך, ממשיך ללטף לי את השיער, ואומר לי בשקט "הוא דופק כל-כך חזק כי עכשיו אני איתך, כי אני אוהב אותך!". אני נשכבת על המיטה, המיטה שלך, אתה נשכב לידי. אתה מחבק אותי ואני מחבקת אותך. אתה מתקרב אליי עוד יותר ונותן לי נשיקה.. ויש לך את השפתיים הכי נעימות בעולם. ונכון, שזו לא נשיקה רצינית, ובכל זאת באותו רגע אני מרגישה הילדה הכי מאושרת בעולם, המלכה של היקום, הילדה שראויה לקנאה מצד כולם, כי זכיתי באוצר הכי יקר שיש.. בך! "תעצמי את העיניים" אתה מבקש ממני ואני עוצמת את העיניים, למה לא בעצם?! אתה מלטף עם היד שלך את הפנים שלי, כאילו מצייר את הפנים שלי עם מכחול, מתעכב על השפתיים שלי כאילו מבקש אישור לעשות משהו. אני פותחת את העיניים שלי.. פתאום אני בחדר שלי.. במיטה שלי.. ובאמת חושך! אבל לא חושך בגלל שסגרנו את האורות, חושך בחדר כי עכשיו לילה. כן, מסתבר ששוב חלמתי.. שוב חלמתי על אותו הערב שהייתי אצלך, ועל מה שקרה. באותו יום שכל זה קרה חשבתי שאתה אוהב אותי באמת, כמו שאני אוהבת אותך.. מסתבר שטעיתי. כששאלו אותך אם אתה אוהב אותי לא ידעת מה לענות, ענית "כן.. בערך" ששאלו אותך "אתה בטוח?" אמרת "אני לא יודע". שבוע חייתי בסימן שאלה לגבייך, כל היום רק התעסקתי בלחשוב אם אתה אוהב או לא. בסוף שבוע כבר אמרת שזהו, אתה לא חושב שאתה אוהב אותי יותר. מה יכלתי להגיד לך?! כאב לי, כאבה לי המחשבה שאיבדתי אותך, הילד שאני כ"כ אוהבת! 6 ימים עברו שנפרדנו.. אמרת שאתה לא יודע אם אתה אוהב אותי או לא.. אתה צריך לראות אותי ואז תבין! והבנתי אותך.. וגם סמכתי עלייך שאתה באמת לא יודע! פתאום הסתכלתי לך באוואי ב-ICQ.. וכמו שצפו מראש חיכתה לי ההפתעה שהראתה לי כמה ש"אהבת" אותי באמת : "שן שן שלייי אני מאוהבב בךךך את החיים שלייי אין לי חיים בלעדייךךךךך" ורק אז הבנתי, רק אז קלטתי מי אתה באמת, שכולם צדקו, שאתה לא שונה מאחרים! אתה בדיוק כמו כולם, אולי אפילו יותר גרוע! אבל מה אני ייעשה שאני אוהבת אותך בכל זאת?!