הכרתי אותו ביום כיפור..

לא ממש התייחסנו אחד אל השני המשכנו בחיים שלנו אבל תמיד נזכרתי בעיניים היפות
שלו..

הוא היה תמיד רוכב על אופניים וככה בעצם אני זוכרת אותו לאט לאט נעשינו ידידים הכי
טובים... בלי ששמתי לב התאהבתי בו כמו מטורפת... מטורפת שמאוהבת בידיד הכי טוב
שלה=/

אבל הוא מצידו לא שם לב ונדלק על חברה רחוקה שילי והיא אחת שנמצאת עם כולם ואפילו
מוכנה לשכב עם כל מי שמציע... והם כמובן היו חברים ואני סבלתי בשקט מאוהבת עדיין
בסתד בידידי הכי טוב נותנת לו עצות שלו יעזרו ואותי רק יהרסו...

אבל לי לא היה אכפת רציתי רק תאושר שלו... והוא רצה תאושר שילי הוא לא ידע שהוא
האושר שילי...

המשיכו הימים והם נפרדו אחרי שבועיים אפילו פחות כי הרי היה ברור שזה לא יחזיק..
ואז לקחתי נשימה אחת והחלטתי שאני מספרת לו מה אני מרגישה כי אם לא אני יתמוטט...
מה שיקרה יקרה העיקר שתירד לי אבן מהלב...

והוא הקשיב לי הראה כ"כ הבנה לא הראה שמשהו השתנה אבל משהו באמת השתנה הוא כבר ידע
שאני לא רואה בו ידיד טוב ואני בטוחה שגם הוא לא ראה בי ידידה הכי טובה... כל אחד
המשיך בחיים שלו בתור "ידידים הכי טובים"

אחרי כמה ימים צלצל הטלפון.. שמעתי קול מהצד השני...



רוצים לדעת מי זה היה? מה הוא אמר?? ומה אני עשיתי?? איך הגבתי??

חכו לפרק הבא מבטיחה שהוא יהיה יותר ארוך ויותר מעניין...



מקווה שתחכו להמשך.. תגידו אם אהבתם? ואם כדאי לשפר... אני יקבל הכל



אוהבתכםםםם מלא מלא מלא פשוט מלאןןןןןן תותי פרוטו'שששש=]]