תמיד אוהב למרות שאת כבר לא פה

אני כותב כאן את המכתב כי אין לי למי לשלוח אותו אני רוצה שכולם ידעו כמה החיים הם לא משחק ילדים והכביש הוא הרוצח הסידרתי.


שלפני כארבע שנים פגשתי מישהי שהיא היית אהבת חיי אהבתי אותה כל כך שלא יכולתי להפסיק לחשוב עליה אבל את המילים אני אוהב אותך לא הצלחתי להוציא מהפה מרב התרגשות שסוף סוף מצאתי את אהבתי. ואחר מספר חודשים של הכרות ממש טובה בנינו התחיל קשר רציני היינו יחד כל פעם אחרי יום לימודים (אז הייתי בכיתה י"ב) לא יכולנו לעזוב אחד את השני ואז הגיע הצו גיוס שלי אני בחרתי בעתודה אבל עדיין צריך לעשות טירונות גם שסגרתי שבת ביא באה להגיד שלום ושבת שלום, וממש לפני שהלכתי ראיתי את הדימעה שלה וגם אני הגלתי בעצמי דימעה של אהבה. סוף סוף נגמרה הטירונות וכשחזרתי קודם אליה לעשות לה הפתעה ואח"כ הלכתי הבייתה להגיד שלום להוריי בערך חודש אחרי זה אבא שלה הושיב אותנו נולו ואמר כי אינו רוצה שנפש שוב ולא אמר מילה למה הוא לא רוצה שנפגש החלטנו יחד כי אנחנו לא נפרדים וממשיכים להפגש כמו תמיד ואז הגיע היום השחור היום שהחריב את עולמי היינו אמורים להפגש בעזריאלי כבענו לשעה 15:00 והגיע כבר שעה 15:10 והיא עדיין לא מגיעה התקשרתי לטלפון שלה והוא היה כבוי התקשרתי לאחיה הגדול כדי שיבדוק אם היא בסדר כי אני ממש דואג היא לא נוהגת לאחר והיא לא עונה בטלפון שלה (אה כן אחיה שיתף איתנו פעולה והיה בעד הקשר) הוא בדק באיתורן היכן הרכב וגילה כי הרכב עבר תאונה אחיה התקשר אלי ואמר לי כי היא עברה תאונה והוא לא יודע מה מצבה אבל היא עכשיו באיכילוב רצתי מהר לאיכילוב וניסיתי לאתר אותה לרוע המזל אביה הקדים אותי והוא היה שם קודם הוא ראה אותי והאשים אותי כי המרתי את פיו ואני זה שגרר אותה למצב הזה הרגשתי רע מאוד מאותו רגע לא ידעתי מה אני יכול לעשות חשבתי כבר על הכל מה יקרה אם...


ואז הרופא יצא מחדר הניתוח ואמר כי היא כרגע בתרדמת והיא שומעת כל מה שמדברים אז צריך לספר רק דברים טובים כדי שיהיה לה סיבה להתעורר שאלתי את הרופא בקול רועד אם יכול להיות מצב שהיא לא תעורר והוא אמר שלצערו יכול להיות מצב כזה באתו רגע נפלתי מהרגלים לא יכולתי לשאת את מה ששמעתי. אביה לא היה מוכן שאני יבקר אותה למרות שהרופא אמר כי זה יכול לעזור אז בשיתוף פעולה שוב עם אחיה ביקרתי אותה כאשר הוא לא היה בחדר נכנסתי כל פעם לבערך שעה או חצי שעה ולפעמים גם ל10 דקות לאחר שבוע חברה שלי נפטרה כשאני קיבלתי טלפון מאחיה הייתי בטוח כי קרא משהו אבל סירבתי להאמין לעצמי וכשהוא אמר לי שאני חייב להגיע לבית החולים אני הבנתי שבאמת קרא משהו רע הגעתי מהר ככל שיכולתי לבית החולים ושמעתי את החדשות דמעה זלגה מעניי סירבתי להאמין שזה באמת כשראיתי במו עניי את הגופה עטופה בסדין לבן של בית החולים הבנתי שאני הרגתי את אהובתי אני באמת הרגתי אותה. במשך שלוש שנים אני חושב רק עליה רק מה היה קורה אם לא היינו נפגשים באותו יום אולי כל זה לא היה קורה.


בערך חודש אחרי זה הייתה חתונה לאחי חתונה שלא יכולתי להיות שמח בה חתונה שהייתי כל הערב עצוב ולא מסוגל לרקוד או לשמוח כל הזכרונות הכי טובים עלו ובסוף הגיע הזיכרון הכי רע המוות.


חבר'ה שימו לב כמו שאמרתי בהתחלה כביש הוא רוצח סידרתי אני אהבתי אותה ואני יודע שגם כשאני יתחתן היא תהיה בליבי.


תעשו טובה גם לכם וגם ליקיריכם אל תעשו שטויות על הכביש זה לא משחק ילדים אם אתם עייפים או ששתיתם אל תנהגו אני מתחנן בפניכם אל תגרמו לעוד הרוג ולעוד משפחה הרוסה.


תסעו בזהירות גם אם אתם ממהרים, אל תגידו לי זה לא יקרה כי זה בדיוק מה שחברה שלי אמרה וגם אם לכם לא יקרה כלום כמו במקרה הזה לנהג משאית לא קרה כלום אבל חברה שלי לא כאן בין החיים היום אל תגרמו לאנשים אחרים לההרג בגלל שטויות שלכם.


 


סעו בזהירות ותודה על ההקשבה.