זה לא מכתב זה שיר,אבל לא מצאתי איפה עוד לפרסם..:]

"והיא,
היא מקרבת עוד כוסית של טקילה לפיה היפה,
לוגמת,
קצת קשה לה,
והיא מדליקה עוד סיגריה,
כל הזמן חושבת,
אם זה באמת שווה את זה,
ומתי זה קרה לה,
היא השתנתה,
פעם חשבה אחרת,
פעם הייתה ילדה...
קטנה,
תמימה,
אפשר להגיד שהוא גידל אותה,
פתח לה את העיניים,
והיא,
מביטה סביב,
נשענת אחורה,
בוהה,
תוהה,
כ"כ הרבה רעש,
כ"כ הרבה אנשים,
ואצלה בפנים,
שקט מדהים,
מעוררת קנאה,
שוב מקרבת סיגריה לשפתיה הוורודות,
שואפת,
נושפת.
קצת פוחדת זה הכל,
ופתאום מרגישה,
זאת ידו על לחיה,
כ"כ חמה ונעימה,
כרגע,
זה כל מה שהיא צריכה,
היא חושבת,
מלטף את שיערה,
תופס בפניה,
מקרב פניו אל פניה,
שוב המבט המאוהב הזה,
מתרגשת,
שוב החום של נשימתו הכבדה,
מסתכל בעיניה היפות,
ומתקרב רק עוד קצת.......
עוד אחת מהנשיקות היפות שלו,
אומרת לעצמה,
מרחיק פניו,
משעין ראשה על כתפו,
ופתאום,
המבט דוהה מפניו,
מחשבות עולות בראשו,
שוב,
קונפליקט חדש,
והיא,
רואה זאת,
אך לא מסתכלת,
שומעת,
אך מסרבת להקשיב,
היא צריכה לתת לו ללכת,
שנאלצת...
מתחננת,
פוחדת,
בוכה,
בסוף..
מבינה,
הוא מעולם לא היה שלה..............