אהבה--אני אביב..וכל הדברים שמסביב..פרק ב1 סיפור שמצולם לסרט

קודם כל לפני שאני ממשיכה.. אני חייבת להגיד שהסיפור אמיתי..

ושכרגע אנחנו מתחילים לצלם אותו לסרט ובעזרת השם תזכו לראות אותו..:)



"אני לא יודעת מה קורה במשפחה הזאת חשבתי לעצמי... אבל אני הולכת לגלות..

התעוררתי.. לא היה לי כוח לקום מהמיטה הסתכלתי לידי סתיו לא הייתה שם..

"בוקר טוב נסיכה" שמעתי אותה..

"בוקר טוב סתיווש" היא כבר ישבה במחשב

"מה השעה?" שאלתי.

"2 וחצי"

"מה?! באמת?!"

סתיו סיפרה לי שהיא קבעה עם תומר עוד שעה ללכת לבריכה

אמרתי לה שתהנה..ושתתפוס קצת צבע..

צלצול הפלאפון של סתיו שבר את השתיקה ששררה בחדר

"תומייייי.." היא ענתה בהתלהבות.."הכל בסדר.."

שמעתי את קולה משתנה.."מה?!" היא נשמעה בשוק"אבל למה?! מה קרה לו?! אוקיי שניה אני
רושמת" היא רשמה משהו וניתקה..

באה אליי רגועה כזאת ואמרה

"ליאנוש.. אלון בבית חולים.."

אני לא זוכרת הרבה מאותו זמן... אני רק זוכרת שתוך דקות ספורות מצאתי את עצמי בדרך
לאלון...



תומר בא לאסוף אותנו עם המונית עלינו והתחלנו לנסוע לכיוון בית החולים

לאחר כחצי שעה הגענו התחלנו לחפש את החדר שבו נמצא אלון, במסדרון בקומה השלישית
פגשנו אחת נחמדה שלקחה אותנו עד לחדר.

נכנסו כולנו אלון ישן הסתכלתי עליו.. על הפנים שלו.. הם נראו כל כך מפוחדות
ועצובות.. היו לו סימנים כחולים ליד העיניים.. כבר הרגשתי איך העיניים שלי מתמלאות
בדמעות יצאתי החוצה התיישבתי על אחד הספסלים הסתכלתי לכייון הדלת של החדר אך לא היה
לי את האומץ לחזור לשם...שקעתי במחשבות עד שהרגשתי יד נוגעת לי בכתף,הבטתי בו היו
לו פנים של מלאך.. וחיוך מאוזן לאוזן..

"אני מנחש שאת אורחת של אלון.." הוא אמר לי

"כן..באתי לבקר אותו.."

"אוו... זה יפה מצידך" הוא אמר והחיוך שלו גדל..

"אתה אבא שלו..?" שאלתי

"לא לא.." פניו הרצינו.."אני רק שכן.."

"אהההה.." המשכתי.."אתה יודע מה קרה לאלון..?"

"אני יודע.." הוא ענה לי במבט עצוב מאוד.. הוא הביט בי..

לפתע כמה שוטרים ניגשו לעברנו ושאלו.."אתה אברהם כץ?"

"כן.. זה אני.." חייך

"יש לנו כמה שאלות לשאול אותך.."

"אני מיד מגיע.." השוטרים התרחקו..

"אנחנו עוד נדבר" קרץ לי והלך..

עכשיו הבנתי מאיפה הוא היה מוכר לי!!!! חשבתי לעצמי..

זה אברהם מהמכולת...כבר היה ברור לי שדבר ראשון כשאני פותחת עיניים בבוקר אני טסה
למכות של אברהם..



נשארנו בבית חולים עד שעה מאוחרת,פטפטנו צחקנו הכי שימח אותי זה לראות את אלון
מחייך...

לבסוף נכנסה האחות הנחמדה ואמרה

"אני נורא מצטערת שאני מפריעה לכם, אבל אתם צריכים לתת לאלון לנוח"

סתיו ותומר נפרדנו מאלון ויצאו מהחדר רק אני נשארתי לשבת..

אלון.."

"כן ליאנוש..?"

"למה אתה בכלל נמצא פה..?"

"אהה זה סתם אל תדאגי לי.."

"אבל אני כן דואגת.."

"בואי אליי..תתקרבי קצת.." התקרבתי אליו הוא קירב את פניו לפניי ונישק אותי..

"אני אצא מפה מהר.. אני מבטיח!" הוא לחש

"אוקיי..."חייכתי.."מחר אני אבוא לכאן שוב.. אבל לפני זה יש לי משו חשוב לעשות.."

"מה יותר חשוב ממני?" שאל אלון

צחקתי.."זה סתם משו שיכול לעזור לי אולי..עזוב..שטויות.." אמרתי ויצאתי מהחדר
במהירות כדי שלא ישאל שאלות הספקתי לשמוע אותו צועק

"בלי שטויות ליאנושש.."

חייכתי ודילגתי לעבר המונית....



תגיבווו... אוהבת אתכםםםם!! :)