אהבה--אני אביב.. וכל הדברים האלה מסביב..:)

שאלוםם לכםם..

אני בת 15 וחצי.. וזה הסיפור שלי..



"הלו?"

"אהה סתיווש? מה קורה?"

"הכל טובבבב ליאן.. תשמעי את חייבת להצילל אותיי!!! את באה איתי ועם תומר הערב
נכון?"

" לאא.. מה נראה לך שאני נדחפת? :)"

" חחחח לאא תומר מביא איתו חבר.."

"לא תודה!!!! להזכיר לך מה קרה בפעם האחרונה שתומר הביא חבר בשבילי?"

"לא תודההה חחחחח איך אפשר לשכוח ערב כל כך מצחיק?!"

"אז זאת התשובה שלי סתיו!!! לא!!! תודה!!"

"ליאןןן את לא יכולה לדפוק אותייי!!! הוא כבר קרא לוווו.."

"טוב טובב... אבל רק שתדעי שאני עושה את זה רק בשבילךךךך.."

ומאותו יום בערב? התחיל פרק חדש בחיים שלי...



קבענו שבשעה 9 וחצי היא אצלי ואנחנו יוצאות לכיוון הגן מקום המפגש שלנו בדרך
כלל..לא שמתי לב איך הזמן עבר היא כבר הייתה אצלי ואני בכלל לא מאורגנת סבלתי את
הצעקות שלה התארגנתי במהירות רצנו כל הדרך ו3 דקות לפני שהגענו הלכנו כאילו כלום
חחח הגענו... אמרתי שלום.. והסתכלתי עליו...

היו בו משו שונה.. כאילו שהוא מקרין אור.. אך באותו זמן גם נראה עצוב..

תומר וסתיו הלכו לטייל.. רצו להיות קצת לבד וככה יצא שנשארתי עם אלון לבד.. דיברנו
קצת צחקנו.. גיליתי שהוא בן אדם מקסיםם..אבל אז הפלאפון שלו צלצל... על הפנים שלו
עלתה הבעה שלא אהבתי במיוחד.. הבעה של פחד...שמעתי צעקות בוקעות מתוך הפלאפון אבל
לא הצלחתי להבין.... הוא קם התרחק קצת ואחרי כמה שניות חזר.. המשכנו לדבר והלכנו
מסביב לכיכר...עכשיו תורו של הפלא שלי לצלצל והפעם הצעקות בקעו מהפלאפון שלי..

"איפה אתםםם מטומטמים?!?!?!"

אלון ששמע את סתיו מהצד השני התחיל לצחוק ולקח את הפלא אליו..

"סתיווש... מה קרה מתוקה?"

"שום מתוקה שום כלום קבענו ב11 אצל אברהם במכולת לא?!"

אלון הסתכל על השעון המחוגים הראו על 11:35

הייתי קצת בשוק לא האמנתי איך עבר הזמן..

"אנחנו כבר מגיעים סתיו.."

התחלנו להתקדם קצת יותר מהר..ושוב הפלאפון של אלון צלצל הפעם הצעקות היו
ברורות..שמעתי הכל.."אם אני לא טועה חשבתי שאמרתי לך להיות בבית תוך 10 דקות"

אלון לחש"אני מגיע" וסגר..

הוא עצר אמר כמה אני מיוחדת ושאני מאוד מתוקה ושהוא ישמח להכיר אותי אבל הוא חייב
לרוץ..נישק אותי ורץ..

התקדמתי לכיוון המכולת שם תומר וסתיו חיכו לי תומר שאל איפה אלון הסברתי להם נפרדנו
מתומר סתיו באה לישון אצלי נכנסו למיטה.. סתיו שמה לב שאני קצת מהורהרת היא דיברה
ודיברה אבל אני הייתי בשלי חשבתי על מה ששמעתי.. ניסיתי לחשוב מי זה יכול
להיות..רציתי לספר לסתיו..

"סתיו..?"

"אה?"

"לא כלום..סתם חלמתי בהקיץ.." החלטתי לא לשתף אפילו אותה בזה..

סתיו נרדמה.. ואני נשארתי לי עם המחשבות האלה שמילאו את ראשי כל הלילה..

לא יודעת מה קורה בבית הזה... אבל אני הולכת לגלות.. חשבתי לעצמי..





תגיבו... מואה אוהבת אתכם..