הילד ששינה את חיי כ

מהפרק הקודם:

נכנסתי לחדרו והייתי פשוט המומה.....

ממה שראיתי...

ראיתי את אלעד...

שוכב במיטה מחוסר הכרה...עוצם את עיניו היפות...

בלי חיוך...פשוט פרצוף עצוב...

איזה אלעד זה? שאלתי את עצמי...היו מחוברים אליו מלא צינורות הנשמה לפה...אני רק
ישבתי ובכיתי...התחלתי להאשים את עצמי...י

דעתי שהרי הכל באשמתי...אמרתי שאם הוא מת אני רוצה למות יחד איתו...

שאני לא ייתן לו למות לבד!

ואז נכנס הרופא ושאל אותי מי אני..

אמרתי לו שאני חברה של אלעד ושאלתי אותו מה מצבו והוא אמר לי שמצבו קשה אך הוא טיפה
מתחיל להתאושש ושזה ייקח קצת זמן...

"הוא ישחורר שמצבו יתחיל להשתפר אני מעריך בעוד שבועיים או שלוש...

עד אז הוא נישאר פה הוא צריך מנוחה" אמר הרופא ...

אני מאוד שמחתי שמצבו יתחיל להתאושש אך עדיין בכיתי נשברתי לראות אותו ככה שוכב על
המיטה לא פקח את עיניו כבר שבוע לא דיבר כמו צמח.....

.זהו חשבתי שזה הסוף

כל יום הייתי באה לבקר אותו מביאה לו דברים, מכתבים בתקווה שהוא יתעורר ויראה
אותם....מתפללת כל יום שרק יקום ויגיד לפחות מילה אחת..

שיהיה סימן ממנו..עד שיום אחד הגעתי לבית חולים כאשר נכנסתי הוא פקח את עיניו סוף
סוף אחרי שבוע וחצי כמעט שבועיים. אני הייתי המומה ושמחה!..ובקול חלש אמר לי...לירז
אני אוהב אותך בואי נתחיל מחדש..

.שמתי לו את היד כסימן לשקט על הפה...ואמרתי לו שאני אוהבת אותו...(



...(בימים האלה שכחתי מיובל מליעד ומכולם...פשוט התרכזתי רק באלעד....למרות שיובל
עודד אותי לאורך כל הדרך ועל זה אני כל כך חייבת לו תודה ענקית הייתי באה לבקר את
אלעד כולם היו באים לשם באותו זמן....

כל החברות והידידים שלי כולל יובל וכולל ליעד וכולם תמיד היו שם בשבילי כדי לעודד
אותי שהכל יהיה בסדר...)

אגב באותו יום שחזרתי מהבית חולים (אותו יום שיובל היה אצלי) סיפרתי לו הכל הוא
הבין אותי והלך...יותר הוא לא התקשר...

כי הבין שהוא לא רוצה להרוס אהבה גדולה כזאתי...

ביני לבין אלעד נשארנו רק ידידים ויובל הוא אחד האנשים שנאי חייבת לו תודה ענקית
הוא היה יושב מעודד אותי כל יום שעבר היה לו סבלנות אליי לשטויות שלי ולשגעונות שלי
אני חושבת שהוא הבין אותי יותר מחברות שלי......

אחרי שבועיים וחצי בבית החולים החליטו הרופאים שאפשר כבר לשחרר את אלעד הבייתה.. הם
נכנסו ואמרו לו שהוא משחורר הוא שמח לאללה ...

הוא היה עדיין קצת תשוש...

הוא השתחרר הבייתה והתחנן בפניי שאני יבוא אליו..

.הגענו הבייתה ...אור עזר לו לעלות לחדר שלו...

כל האחים שלו לא היו בבית הם היו אצל המשפחה של אלעד בגלל המצב שקרה..

.וההורים שלו הלכו לישון לאחר שבועיים וחצי שהם לא יכלו להרדם...

יום אחרי יום הם ישנו שם...ריחמתי עליהם....כל היום במשמרות...

עם האחים של אלעד...עם המשפחה...עם כולם

אחרי שאלעד נכנס לחדר ואני אחריו אור עזב אותנו לדבר ...

ואז אמרתי לאלעד: תגיד לי אתה מטורף????

למה עשית את זה מאמי תסביר לייייייי!!!!!!!

אלעד: אולי בגלל שאני אוהב אותך כל כך ...

.שאני מוכן לוותר על החיים שלי למענך!.

ואז הוא התחיל לזמזם לי מילים של שיר.."אני חושב אולי אני אוהב אותך יותר מדיי ולא
אפסיק לשיר עד שתחזרי אליי"....

אני התחלתי לבכות הוא שכב שם במיטה כלכך חלש הוא ליטף את פניי וניגב לי את הדמעות
ואמרתי לו שיישבע לי בדבר אחד!

אני: אלעד תבטיח לי שלא תעשה את זה שוב בבקשה!!!

אלעד: אני מבטיח...אבל רק אם תגידי לי סליחה וגם אני חייב לך איזה סליחה ענקית
ונפתח דף חדש...לקראת החצי שנה שלנו ביחד...

אני: אני סולחת לך מאמי וזהו דיי למריבות נמאס לי כבר!

אלעד: אני מבקש ממך גם סליחה יפה שלי אני אוהב אותך...

בואי אליי פה לידי....

הוא הראה תנועה של מתחנן עם הידיים חח איך אפשר לסרב למושלם הזהההה...

קמתי אליו נשכבתי לידו ואז הוא נישק אותי...

הרגשתי לאט לאט את הידיים שלו מלטפות את פניי ויורדות לאט לבטן...

הרגשתי את חום גופו...

הרגשתי את החיבוק של ידיו שכל כך התגעגעתי אליהם הדברים שלא הרגשתי כבר חודש!!!...

פשוט הרגשתי את מה שהייתי זקוקה לו הרבה מאוד זמן....

ואז פשוט היינו מחובקים עד שנרדמנו....

שקמתי ראיתי שאלעד עדיין ישן ולא רציתי להעיר אותו...

יצאתי לאט לאט ובשקט מהחדר שלו ואמרתי לאור אם הוא יכול להקפיץ אותי הבייתה...הוא
הקפיץ אותי ואמרתי לו שיגיד לאלעד שלא רציתי להעיר אותו ולכן הלכתי בלי להגיד
שלום...ושימסור לו שאני אוהבת אותו....

הקיצר אור הקפיץ אותי....אמרתי לו תודה הוא אמר לי ביי גיסתי האהובה צחקנו קצת
ונכנסתי הבייתה....עליתי להתקלח יצאתי הרגשתי טוב...

נכנסתי לאייסי וראיתי חמש הודעות חדשות...