«--בגללך ובגללי - ניפרדנו ועדיין אהבנו - חדשה--»

טוב, אז ככה היינו חברים חצי שנה.. עד שהוא התאהב בי, הוא.. החבר ה-כ-י טוב שלך.      בהתחלה הסתכסכתם, רבתם, שיקרת השלמתם.. אתה חשבת שאני אתאהב בו כמו שהוא בי.. אבל אני נשבעתי לך בכול ליבי שאני יאהב אותך ל-ע-ד. אבל רבנו, אני ואתה.. רבנו על דבר כזה תינוקי זה היה בגללך, אני מודה גם בגללי.


נפרדנו, חתכתי את הקשר..  אני הייתי פגועה כול כך, ורק הוא היה לצידי, החבר הכי טוב שלך.. אני נשבעת שזה לא היה בכוונה, אני הייתי פגועה.. אבל אנחנו התאהבנו, אני והוא, החבר הכי טוב שלך.


לפחות ככה חשבתי, כי תמיד שעברת נזכרתי איך אותך אהבתי... לעולם לא אשכח אותך כמה שאני אנסה אתה תקוע במוחי ולא רוצה לצאת, אני מקווה שאתה גם זוכר כמו שאני זוכרת, אני מקווה שאתה זוכר את הכול, את החיבוקים, הנשיקות, הטעויות, השקרים, הריבים.. אני מקווה שאתה כמוני, זוכר ה-כ-ו-ל.


כשאני והוא, הולכים מחובקים אתה מסתכל עלינו בעיניך הכול כך יפות ואת הקינאה אוכל. אני מחזירה לך מבט עצוב, מבט כול כך מתגעגע מסתכלת בעיניך עם עיניי העצובות, המלאות דמעות מנסה לרמוז שאותך לא שכחתי, לא שוכחת ולא אשכח.


אני לא שוכחת, אני לא שוכחת שנשבעתי לאהוב אותך לעד, אני מקיימת את הבטחתי כמו שהבטחתי - אני אוהבת אותך, גם שאני לא נמצאת לידך, תבין אני אוהבת אותך לעד, אני תמיד צופה בך מהצד.


אבל אי אפשר, אתה ואני לא יכולים להיות ביחד - כך קבע הגורל.


לעולם לא אשכח אותך, אני אוהבת אותך דניאל