שנאת האהבה/משוררת בסתר

זה התחיל משנאה כל כך חזקה, ריבים, קללות.. לאט לאט בהדרגה כבשת אותי התאהבתי בך...


ומאז כל ריב כל קללה היתה נצורה בליבי זכורה לי כנצח זכורה לי כמחמאה..


מאז התפללתי לריב שכל כך שנאתי התפללתי לקללה שכל כך נעלבתי ממנה..


ועכשיו אני מודעת לזה שאני אוהבת ולא שונאת אותך.. אבל אתה כן שונא אותי!


אתה שונא לריב איתי ולקלל אותי.. ממש כמו שהרגשתי.. אני מקווה שלאט לאט גם אני אכבוש אותך ותתאהב בי!


הגבול בין השנאה לאהבה הוא מאוד דק כמו שאומרים.. אהובי אני מקווה שמה שאני מרגישה אליך זה שנאה.. כי אתה גורם לי כך הרבה סבל בזה שאתה מראה לי שנאה..אולי אתה אוהב אותי?


אני מקווה שזאת שנאה אבל אני רוצה לאהוב..


בינתיים נשאר לי רק לדמיין אותך לצידי...