איפה אתה אהוב שלי ?

ישבתי שם על הצוק הקטן ...

מסתכלת על השמש ... מחייכת ..

אך מי יודע איזו תחושה בלבי חורצת ?

זה כאילו להגיד שאני בסרט...

הכל פשוט קורה ללא שליטה...

החיים נופלים ואתה אותי מוציא בשניה..

אך כעבור זמן מה זורק בחזרה!

טיילתי לי בגן ... הבטתי לעצים ...

הם זזים .. רוקדים ושמחים ...

שוב חייכתי.. אך מי שומע את אותה צעקה שמתוך

הלב יצאה ? זה כאילו להגיד שאין בתוכי נשמה ..

היא יצאה ללא בחירה! אני מחייכת ובוכה ואתה את הכאב מעביר אך

כעבור זמן מה מחזיר את אותו כאב בחזרה! אז למה לך ? מה שווה ההצלה מתאום העמוקה אם אתה יודע שאחזור לשמה?

אני נופלת וקמה , מחייכת ובוכה ... אני שוב נופלת ושמחה..

אך קמה ושוב עצובה ... הדמעות זולגות להן מכל פינה תסביר לי את המציאות המוזרה ... למה לי חיכית אם עזבת בשניה.. למה אליי חייגת אם ניתקת אחרי דקה ? למה אני מטיילת והדרך ארוכה ? לאן היא מושכת ? לנשמה ? אני לא חושבת... היא בטח אותי מכירה..

היא יודעת מהם חיי... אז לאן היא מובילה? לכאב או לשמחה?

בבקשה ענה לי .. לך אני זקוקה... זה שמכיר את לבי נשמתי גופי רצוני שתקתי... זה שמבין את הרגשתי אך מיד בורח ואותי משאיר..

תסתכל על השמש.. על העצים... הם שמחים וזוהרים ... אז למה אני פה יושבת בודדה מול ארבע קירות ... והנשמה בוכה? היא לא

צרחה? היא לא בכתה? אני מחייכת ? אולי הסרט נגמר... אולי אותי לא תשאיר כאן ? אולי אותי תיקח רחוק... שהזמן יעצור... וכלום לא יעבור.. שנישאר יחד... ואולי פעם אחת .. לבי ישקע בתוך אותו חלום... יישאר ולא יקום ! אולי יהיה לו טוב? אולי ביום מן הימים .. אותי תבין .. אל עיניי תביט.. ותחווה את מה שאני חוויתי.. אז מול השמש.. בגן עם העצים ... את אותה האווירה .. המרגיעה אך הכואבת מבפנים! אולי יום יבוא ותחזור... והרגש התמים יתפתח

לעולמים ...