יושבת ברחוב על ספסל....

יושבת ברחוב על איזה ספסל וחושבת על כל מה שאמרת לי כשרבנו... חושבת על הקללות שקיללת, על הפה שפתחת... נזכרת גם בכל מה שעברנו יחד... הנשיקות, החיבוקים, הליטופים, המילים, ההרגשה הטובה... נזכרת וכואב לי, אני רוצה ששוב נחזור להיות כמו פעם, אבל סתם לקוות כבר אין טעם. יושבת על ספסל וחושבת: פעם אהבת אותי בכלל? כל כך הרבה מילים אמרת, כל כך הרבה אהבה הראית, איך יום אחד הכל נגמר? פתאום ככה כבר כלום לא נשאר, לא נשיקות, לא חיבוקים, לא ליטופים, לא מילים, רק הרגשה רעה, פתאום הכל התמוטט, דמעות רבות שטפו את עיניי ברגע, ליבי נקרע, אתה סתם עוד פגע!


יושבת ברחוב על איזה ספסל, רואה אותך מרחוק, מתקרב לכאן... יושבת ולא זזה וליבי פועם חזק, כי הרגש שלי אליך עדיין ענק! מפחדת שתגיד מילים פוגעות, מפחדת שתגרום לי שוב לבכות, אתה מתקרב, לידי מתיישב, מסתכל עליי, מסתכל וחושב... דמעות אחדות יורדות מעיניי רק מלהסתכל עליך, פניך מול פניי, ואני כאן נשארת יושבת, יושבת ושותקת, מחכה שאולי תגיד כמה מילים יפות, ואתה פתאום אומר כמה מילים שקטות, רוצה להגיד לך כמה אני אוהבת אותך אך קולי נדם למשמע קולך.... אתה אומר לי כמה אתה מצטער על המילים הקשות, אני רוצה רק אותך, אין לי הרבה בקשות.. אני סולחת לך אהוב שלי ואתה עכשיו שוב מחבק אותי, מרגישה שוב נאהבת על ידך, שוב אני כאן מרגישה באהבתך..


לפתע פתאום התעוררתי מהחלום... ושוב דמעות מציפות את עיניי... מתגעגעת אליך, רוצה שכבר תחזור אליי!!!