ואהבנו אהבנו...כמו שלא נאהב עוד לעולם!...פרק 10...!<כנסו ותגיבוווו

{כן כן לא אחר מאשר אדיר שלח לי אותה}

"עבר החורף


מי יודע את אולי השתנת...


אני לא...


אני אוהב אותך בדיוק כמו קודם...


אני כבר מתעייף


מאבד את האמונה


אנשים מצביעים ברחוב- ואומרים הוא לבד היא אותו זרקה


ואני כמו שוטה שוב קורא בשמך, שוב קורא בשמך



לא, לא אל תדאגי


מחכה, איפה שתהיי


את, לקחת את נשמתי


את תמיד, תמיד תהיי בליבי"





לא ידעתי מה לענות...ידעתי שהוא שם...שם בשבילי...אבל אני לא...


לא יכולתי לענות לו....לא היה לי מה לענות לו...הלכתי לישון.....חולמת על ירין...שחזר לארץ...ואיתו חזרו הרגשות שלי...

כל שנייה הייתי חושבת עליו...כשאני אוכלת ושותה ולומדת ואפילו כשאני ישנה אני חולמת עליו...שאני והוא ביחד...אבל הפעם לנצח...!!


זה לא אומר ששכחתי את אדיר...אני באמת הרגשתי כלפיו משהו כשהייתי איתו...אבל כשירין חזר...זה היה כל כך אחרת


"תקומי שחר...תקומי" שמעתי את אימא שלי קוראת לי...


"אימא אני לא הולכת היום לבצפר..." עניתי לה...


"את הולכת שחר...את לא הלכת כבר שבוע.."


"אבל אימא אני לא מרגישה טוב " שיקרתי...הייתי בריאה כמו שור...


לא רציתי ללכת כי לא רציתי לראות את אדיר...ולפי מה שהבנתי משירלי כשהיא הייתה אצלי...

אז הבנתי שירין לא בא גם לבצפר באותו שבוע שאני לא הייתי בו...





"אז תלכי לרופא ועם הוא יביא לך חופשת מחלה תחזרי הביתה ועם לא אז את תלכי לבצפר...אבל תיקחי איתך תיק...של בצפר"


קמתי התארגנתי ויצאתי מהבית...לא הלכתי לרופא...הוא עוד יחשוב שאני צוחקת עליו כי הייתי בריאה ...אז מצד אחר לא רציתי ללכת לבצפר וגם לא לרופא ...

הברזתי...הלכתי לים...לא לשחות...

סתם הייתי יושבת שם שעות ורק מסתכלת על הגלים...

שלחוף מתקרבים ואז שוב נעלמים...

וכמו הגלים כך גם התקווה שבי ...לאט לאט עם הגלים נעלמת...


ישבתי שם ורק חשבתי מה לעשות...הרי ידעתי שמתי שהו אני יצטרך לחזור לבצפר...


איך אני יוכל להסתכל לאדיר בעיניים...


ומה אני יעשה עם שחר ?


שאלות שאלות...שמענה להם אין לי...


עמדתי...אל מול הגלים הסוערים ... לא יודעת מה לעשות...ושוב נפתח הברז של הדמעות...

פתאום הרגשתי ידיים שחיבקו את מותני בעדינות..."אני פה בשבילך" הוא אמר... הסתובבתי וראיתי את ירין.....


-"איך ידעתה שאני יהיה כאן ?"


-"לא ידעתי פשוט הרגשתי את זה " הוא ענה...

והמשיך....


"שחר בבקשה את לא יכולה לעשות לי את ..."


ואז הוא הסתכל העיני וראה שדמעות זולגות מעיני...ולא המשיך את המשפט
"למה את בוכה שחר ?...

אדיר עשה לך משהו ? רבת עם החברות ? מה קרה לך למה לא באת הרבה ימים לבצפר...

רק תבקשי ואני אעשה...אני לא יכול לראות ...."


שמתי את האצבע שלי על פיו ...(לאות שקט ) הוא אחז במותניי הסתכלתי בעיניו...

אחחח וכל כך התגעגעתי לטעם שלו...שזה פשוט יצא...


ידעתי שעכשיו אני לא בוגדת באף אחד...


-"איי" צבטתי את עצמי...


-"מה קרה?" שאל אותי ירין


"רק בדקתי שאני לא בחלום "..."וגם עם כן אז אני מקווה שאימא לא תעיר אותי בבוקר" אמרתי ונישקתי אותה נשיקה גנובה כזאת...שסחפה עוד הרבה אחריה ...


-"את לא בחלום ...תאמיני לי שאת לא בחלום... אנחנו ביחד עכשיו...והפעם זה לנצח..אני לא מתכוון ללכת לשום מקום"





ישבנו ...וסיפרתי לו מה שאדיר רשם...הוא השפיל את ראשו ואמר...:


"שחר בזה אני לא יכול לעזור לך ...את פשוט תצטרכי לבחור...זה או אני...או הוא...!"





ידעתי שעם אני יבחר באדיר אני לא יעשה את הבחירה הנכונה...

אני הרגשתי כל כך מוגנת כשהייתי לצידו כל הזמן הזה...אבל כשירין חזר... מאז אני כבר לא יודעת מה אני רוצה מעצמי...


אבל בפנים...בתוך הלב ידעתי שאני צריכה להיות עם ירין... הרי אני אוהבת אותו אז מה כל השאלות האלה...





דיברתי עם אדיר הסברתי לו הכול והחלטנו בסוף....שחבל שלא נדבר סתם...

אמרנו שנישאר ידידים...הוא לא ידע עדין שזה בגלל ירין ...אחרי כמה ימים חזרתי לבצפר...


אדיר מיד קלט שיש משהו ביני לבין ירין...אפילו עיוור יכול לראות את זה...


בשיעור מישהו העביר לי מכתב :






זהו חמודיםםםםםםםםם..!!


מקוה שאהבתםםם


ותגיבוווווו..עם אתם רוצים לדעת מה היה רשום במיכתב..

אוהבת אותכם...


ותודה שהגבתם

שחר_כהן