מלאך ללא כנפיים

אתה מלאך. המלאך שלי. אתה כולי. הגוף, הנשמה, השמחה, התקווה, העצב,
הדמעות, החיוכים והמחשבות.

אתה כל מה שהדמיון יכול לבטא. אתה הכל. אתה אהבת חיי. האביר על הסוס הלבן שנועד
בשבילי בלבד.

אבל אתה מלאך שונה. שונה מכל אלה שמרחפים בין העננים בשמיים. אתה עוד צעיר.

בלי כנפיים. אתה רק יכול למלא שליחויות של אלוהים שהוא מטיל עליך. אתה לא יכול לעוף
ואתה לא מבין למה.

אתה לא יודע שאתה מביא את זה על עצמך. שרק מי שמאוהב ויש לו אומץ להגיד את זה,
מצמיח כנפיים.

אני לא טועה בך. אין סיכוי. ברגש לא מתעללים. את יודע. גם אני יודעת, בדיוק כמוך
שאתה ואני... מאוהבים.

כן, וזו לא מילה גסה. ממי אתה מפחד?! ממני?! אתה יודע שאני אענה בחיוב אם רק
תציע.המבטים אומרים הכל.

איך שאנחנו מסתכלים אחד על השני בפעולות של הסניף והעיניים שלנו אומרות יותר ממה
שהפה אומר.

למה אתה מתעלל בי?! אתה כמוני יודע שלבנות אסור להציע חברות. זה משפיל.

אם לא היו החברים שלך כבר מזמן יכולנו להיות ביחד. הם מונעים ממך הכל. וכמה סך
הכל?!

שלושה, אולי ארבעה. רוב השבט שלך מאוהב בי גם. אתה גם. אני בך. אבל למה למנוע את זה
שנהיה יחד?! למה?!

אני הולכת ברחוב ומחכה שאראה אותך רוכב על אופניים. אני מחבקת את הכרית ומדמיינת
שזה אתה.

אני מנשקת את אח שלי ומתפללת שיום אחד הלחי הרכה הזאת שנצמדת לשפתיים שלי, תהיה
שלך.

אני חולמת עליך שאנחנו חברים. חלומות שמהם אני לא רוצה להתעורר.

אתה המלאך שלי. מלאך ללא כנפיים.