מלאך

אין מילה אחרת. אתה המלאך שלי. אתה הנשמה שלי. אתה הגוף שלי. אתה השמחה שלי. אתה כולי. אתה אוהב אותי. זה פשוט. כל כך פשוט עד שזה מפחיד. אי אפשר לטעות. איך שאתה מסתכל עלי. יש מעליך הילה של אהבה. אבל זו אשמתך שאנחנו לא חברים. אתה זה שאמור להתחיל. אתה לא מבין?! ככה זה. לבנות אסור להתחיל עם בנים. זה משפיל אותן. הייתי מתחילה איתך בעצמי אם לא היו החברים שלך. כן, אלה שאתה קורא להם חברים. אלה שרמת הבגרות שלהם לא עוקפת את הגובה שלהם. זה לא ממש קשה לעקוף את הגובה שלהם. אם הם לא היו צוחקים עלי ומשאירים בלב שלי חור לכל החיים, כבר מזמן היינו חברים. אני מנסה הכל. אתה יודע את זה. שאנחנו מאוהבים. אתה יודע ומרגיש את זה גם אבל לא עושה עם זה כלום. אני יודעת בדיוק כמוך, שחצי מהחברים שלך אוהבים אותי. הם מחזרים אחרי. גם אתה. אבל רק במבטים. לא יותר. למה?! למה את לא מציע?! אתה נהנה לסבול?! אתה נהנה להסתכל עלי ולדעת שעוד לא, אנחנו עדיין לא חברים?! איך אתה יכול לסבול?! אני מתפוצצת!! בבקשה!! אני מתחננת אליך. תציע!! רק תציע ואני אגיד כן. אני אוהבת אותך. אני חולמת עליך בלילות. את החלומות שלי עליך אני לא מספרת לאך אחד. רוצה לדעת מה חלמתי?! הנה:


אתה יושב על חוף הים ומסתכל בגלים. פתאום אתה שומע קול. קול שירה עדינה שמתקרבת. אתה מחפש את מקור הקול ולא מוצא. הקול הזה מקסים אותך. הוא מלטף אותך ואתה לא זוכר ולא חושב על כלום מלבד על הקול היפיפה שמציף את כולך וגורם לך להרגשה נעימה של ריחוף. ואז, אתה רואה את מקור הקול. דמות יפיפיה עולה מתוך הים. היא לבושה בשמלה לבנה מתנופפת. עורה השזוף נוצץ ושיערה השחור והארוך מתנופף לאחור ונוצץ. אתה מביט כמהופנט בעיניה החומת והגדולות ומקשיב לקולה. קולו של מלאך. היא מקסימה אותך עד שאתה נצמד אל גופה ומצמיד את שפתיך לשפתיה. אתה מנשק אותה ומבין שמצאתה את אהבת חייך. אותי.


זהו החלום שלי והוא חוזר שוב ושוב. זהו סימן טוב?! אני מקווה. אני אוהבת אותך. מאוהבת בך בכל נישמתי וגופי. אני מקווה בכל יום לראות את החיוך שלך. הוי החיוך שלך. החיוך שכל הטוב, האהבה, השמחה והתקווה שבעולם מרוכזים בו יחד. חיוך של מלאך.


אני אוהבת אותך. מלאך שלי.