לחצי השני שלי....

אני לא יודעת אם תקרא ת'מכתב הזה אי פעם...אבל  אני יודעת שאני חייבת להוציא את זה.


אתמול בלילה לא הפסקתי לבכות...אתה יודע שאני עוברת דירה נכון?! בעצם לא אתה לא יודע..למה שתדע הרי אנחנו לא ביחד...לא רגילה לעובדה שאני רק מעיין בלעדייך...תמיד זה אני ואתה...ממתי אני לבד..פתאום אני כלום...פעם היינו שנינו...אתה זוכר ת'התחלה של כל הקשר...איך הייתי צוחקת מהדברים הכי סתומים בעולם...היית אומר לי ת'דבר הכי מטומטם כולם היו בוהים בנו ואני הייתי מעולפת ממך...מהופנטת...לא היה אכפת לי מאחרים...היינו יוצאים...וכאילו אנחנו בעולם משלנו אין אף אחד חוץ מאיתנו...ואז פתאום אין אתה ואני היום זה רק אני...היום אני לבד...עם הדמעות...הדמעות האינסופיות האלו...הם יורדות מעצמן...אני מנסה לעצור אותן...אבל הם מתנגדות לי...אומרים שטוב לבכות..להוציא הכול...אבל כמה אפשר לבכות...כמה אפשר להתפרק...אתה זוכר שנפגשנו אמרת לי "תזהרי להתאהב בי..." ואמרתי לך "להתאהב???חחחח תהיה בטוח שזה מה שלא יקרה" אבל תראה...הנה התאהבתי...


עד היום אני מחכה לטלפון ממך...אני יודעת..שגם לך כואב..שגם בכית גם בלי שתגיד אני יודעת שהייתי האהבה הראשונה שלך...אני יודעת שבלב שלך אני עדיין שם...אני יודעת שבפנים אתה משתוקק לדעת מה איתי...מת לדעת מה אני עושה עכשיו בלעדייך...אני רושמת כאילו אנחנו לא ביחד שנים..וכולה עברו 3 ימים....


 


                                 הדמעות האינסופיות לא נותנות לי לרשום...


                                     רק שתדע...שאני אוהבת אותך ותמיד יאהב....