האהבה מתחילה באש

הכל התחיל, כשהאפר של הסיגרים בבר "נשפך" לי מהמאפרה מעודי מנסה להתחיל את היום
הראשון שלי בעבודה כראוי...

"יש לכם פה אש?" ניגש אליי בחור, די מבוגר הייתי אומרת.

"כן, יש לי ממש במקרה" עניתי לו והוצאתי את המצית מהכיס.

הוא הדליק את הסגריה שלו ושאל אותי:

"את מעשנת?"

די התפלאתי מהשאלה, אבל בכל זאת עניתי לו, למרות שהיה נראה שהוא גדול ממני באיזה
עשר שנים ובטח רוצה להטיף לי מוסר כלשהו.

"לפעמים,"

"אההה..." ענה ויצא.

הסתכלתי בו במבט כזה מוזר, לא ידעתי מה הוא וצה מהחיים שלי, אבל זה עבר.



בערב, הבנתי כמה ההשפעה של האיש הזה עליי הייתה גדולה, לא כמו כל בחור שהייתי יוצאת
איתו לבליינד דייט, לא יודעת איך להגדיר, הוא היה נראה יותר מסתם בחור...



בעבודה למחרת הופיע שוב אותו האדם, אבל הוא לא ניגש אליי מפניי שהיה עם אישה, האישה
הייתה נראית לי בגילו בערך, ושניהם היו נראים לי זוג מאוהב...ככה שלא רציתי להפריע
להם ולהתערב.

"מלצרית!!..." הוא קרא לי

"כן?..מה ברצונכם להזמין?" ניסיתי להיות אדיבה

ליבי נשבר, הוא קורא רק כשהוא זקוק לי אבל בתור מלצרית, בגלל המקצוע שלי, גם הפעם,
וגם בפעם הראשונה שנפגשנו שהוא היה צריך "אש".

האדם הסתכל על הבחורה שבאה איתו במבט של אותה השאלה והיא ענתה לו:

"לימונדה קרה, קרה מאוד!"

הביט בי האיש ואמר: " אזמין שתי כוסות גבוהות של לימונדה..."

היהנהנתי לשניהם והלכתי להכין את הלימונדה קרה מאוד שלהם.

כשחזרתי לשולחנם והגשתי להם את הלימודנה בקש ממני שוב האיש:

"יש לך אש?"

ועניתי לו:

"כן, אני רואה שהכל חוזר על עצמו..."

"מה??למה את מתכוונת חוזר על עצמו?" שאל האיש

מההההההההההההההה?????????? את לא זוכר אותיי?!!?!?!?!????!!

ליבי רתח זעם איש הוא לא זוכר אותי מאתמול??!??

"לא משנה..." עניתי לו

נתתי לו את המצית ואמרתי לו שישאיר אותה אצלו...

ולא ראיתי אותו יותר...



ועד היום, שאני כבר לא עובדת בתור מלצרית, והתבגרתי בשנתיים אני מקווה לפגוש אותו,
ואני עדיין מחכה שיבקש ממני "אש".