ואהבנו אהבנו...כמו שלא נאהב עוד לעולם!...פרק 9<<פליז כנסו ותגיבו...

מאירועי הפרק הקודם :

לכיתה שלי לא ניכנס אחר מאשר..............אוףףףף שוב הוא ?? הוא נימצא בכל מקום שאני נמצאת בווו



ירין

מה הוא עכשיו החליט למרר לי את החיים ולעבור דווקא לבית הספר שלי ודווקא לכיתה שלי...

"תשב שם" היא אמרה והצביעה על הכיסא הפנוי שהיה ליד אדיר...

קיבלתי מכתב :

"מישהי גנבה לי את הלב" היה רשום...ידעתי שזה מירין כי הוא הסתכל עלי כשקיבלתי את המכתב...

בהפסקה הלכתי להכניס את הספרים בחזרה ללוקר ..."את צריכה עזרה " שמעתי את ירין אומר לי...
"לא " אמרתי " תשאיר אותי בבקשה לבד " אמרתי והכנסתי את הספרים ללוקר...הבנתי שהוא לא מתכוון לזוז משם אז החלטתי ללכת בעצמי...

"נסיכה שלי לאן נעלמת לי " שמעתי את אדיר...ונתן לי נשיקה

"הלכתי להחזיר את הספרים ללוקר " אמרתי..הוא משך אותי שאשב עליו (חח מיסכן שלי בטח נימחץ) וכל ההפסקה ישבנו דיברנו בסוף ההפסקה היינו צריכים לחזור לכיתה...
חזרנו יד ביד ..
ואז ליפני שהתחיל השיעור התנשקנו ובדיוק ירין ניכנס לכיתה..
הסתכל עלי במעין מבט מקנא כזה ...
ראיתי שהיו דמעות בעניו...
הוא לא ניכנס לשיעור...
אמרתי למורה שאני רוצה "לצאת להתפנות" ויצאתי...
חיפשתי אותו בכל בצפר...,בסוף מצאתי אותו מאחורי בצפר יושב כשראשו טמון בין רגליו ...
ניגשתי עליו וליטפתי את ראשו...ואמרתי:

" אנ'לא אשכח את המכתב...

רמזת מישהי את ליבך גנבה..."

והוא ענה לי:

"שחר...ברגע שאמרת

שאת רוצה טיפה לבד..

.הבנתי שלא תהיה שלי לעד.."

הבנתי שאני באמת אוהבת אותו....כל כך אהבנו.. כמו שלא נאהב עוד לעולם...!!

ככה יסתיים עוד יום (חרא) בלימודים....

ישר אחרי שחזרתי מבית הספר עליתי לישון ורק צלצול הפלאפון העיר אותי...על הצג היה רשום "ירין"...

"הלו " הוא אמר

לא עניתי...רק לשמוע שוב את קולו גרם לי להוריד שוב דמעות...
למה הוא עושה לי את למה ???:(

שחר אני אוהב אותך ואת יודעת שאני אוהב אותך

עם את שומעת אז אני אוהב אותך...

עם את שומעת אותי...

ואת יודעת שאני אוהב אותך...

כמו שלא אהבתי לעולם...!!

הייתה שתיקה ארוכה...לא עניתי...רק בכיתי ובכיתי...לבסוף ניתקתי...לא יכולתי יותר

ואחרי אותו יום שעבר עלי ...עבר עוד שבוע שדמה לו מאוד...הרגשתי כל כך רע...
אדיר בכלל לא הבין מה קרה לי ...כל כך התרחקתי בזמן האחרון...ואני וירין בכלל לא דיברנו...



שיעור בתורת המחשב היה עינוי בשבילי...
הוא כמובן היה טוב במחשבים(ירין )...
ולכן היה משוטט בין התורים ניגש לבת זו או אחרת לעזור לה ...
לוחש לה משהו ואחר כך מביט בה בעיניים מתפעלות...זה היה ממש מעל כוחותיי .

כשעזר לי...הרגשתי כאילו רובוט עוזר לי
הוא היה עונה לשאלותיי בכן ולא קצרים והתחמק מעיני ורוב הזמן התעלם ממני לחלוטין...
הוא היה כל כך קרוב...אבל רחוק...וזה אכאיב לי כל כך שהשתדלתי בכל כוחותיי להצליח בלימוד השיעור לבד ולא להזדקק לעזרתו...

כל דבר שקרה היה רק מחמיר את המצב...לבסוף החלטתי שלא לבוא לבית הספר...
אף אחד לא ידע באמת מה עבר עלי באותה התקופה...אמרתי לכולם שאני חולה...באו לבקר אותי ושיחקתי אותה חולה...אחר כך השאירו אותי ואת אדיר לבד...הרי בכל זאת הוא היה עדין חבר שלי...

"שחר מה קרה לך בזמן האחרון את כבר לא אותו דבר " הוא אמר

"תשמע אדיר אני חושבת שאני צריכה קצת פסק זמן.."

ושוב הדמעות שלו שלא איחרו להגיע ...הוא נשק לי על הלחי ויצא מהחדר...כל כך כאב לי עליו...הוא אהב אותי ואני ....אני זרקתי אותו ...!

הוא יצא מביתי...הרגשתי ריקנות...אחרי בערך שעה התחברתי ל ICQ וראיתי הודעה מ...





אתם לא מגיבות אז אני לא רושמת...

תגיבווווווווווו

שחר כהן