מכתב לאחד שגרם לי להפסיק להכחיש

אני שונאת את זה שאני לא יכולה להכחיש יותר שאכפת לי ממך.


זה מציק שאפילו את עצמי אני לא מצליחה לשכנע.


הלוואי שלא היה לי אכפת. הלוואי שיכולתי להתנהג כך, לא להיפגע.


 זה מפחיד אותי שאכפת לי, כי זה אומר שאני מפתחת סוג של רגש.


זה מפחיד לפתח אליך רגשות כי אתה שחקן. אני מרגישה את זה, בדרך שנישקת,שנגעת,שדיברת, מה שאמרת, הדבר היחיד שגרם לי לחשוב שאולי אתה לא משחק הוא המבט שלך... המבט שלך שמסתכל עלי גורם לך לקלף את כל השכבות, את כל הפוזה ומשאיר אותך רך, תמים אוהב וזקוק לאהבה...


ואני כל כך מנסה לשכנע את עצמי שאני סתם נהנית ולא מפתחת שום רגש, אבל זה ניהיה קשה יותר מרגע לרגע, מדקה לדקה... ו


עכשיו אני יודעת שאכפת לי ממך, אני יודעת כי נפגעתי ממך,ואני לא נפגעת מאנשים שלא אכפת לי מהם. זה כואב גכי קשה לי לבטוח בך, קשה יותר כשאני לא יכולה להסתכל לך בעיניים ולראות את המבט הזה שלך, שירגיע אותי קצת.


אני כל כך מפחדת להיפגע,אני כל כך לא צריכה שישחקו איתי עכשיו... כי למרות הכל אני כן מרגישה משהו ונתתי לך צאנס לתקן לי לב שבור..אני רק מקוה שלא תשבור אותו מחדש.