למה כל הדברים הטובים חייבים להסתיים?!

זה קרה ביום שישי ה13 הלילה שאמור להיות המפחיד ביותר בשנה היה ללילה המתוק
ביותר בחיים שלי..

ראיתי אותו.. הוא היה אחד מהאנשים שחברה הכי טובה שלי הכירה לי..

הוא היה בין היותר מקובלים בקבוצה ואני שרק הכרתי אותם הייתי ביישנית ולא הוצאתי
מילה מהפה.. נדלקתי עליו אבל הוא פשוט נראה לי בלתי אפשרי להשיג.. חשבתי לעצמי למה
שהוא יתאהב בי? סתם אחת??

הבנתי שגם הוא רוצה במשחק אמת או חובה כשהילדה שאחרי זה למדתי לשנוא שאלה אותו מה
הוא מרגיש כלפי.. הוא פשוט הסתכל במבט מבויש והוריד את העיניים.. זה היה רגע שחקוק
לי בזיכרון עד עכשיו! כולם הסתכלו על שנינו וחבר שלו רצה לעזור לו אז הוא פלט איזה
מילה וסובב את הבקבוק שוב.. מאותו רגע ידעתי שהוא האחד..

יותר מאוחר בלילה אמרתי לאמא שלי שאני ישנה אצל חברה שלי והיא אמרה לאמא שלה אותו
דבר וישנו ביחד אצל חבר שלו.. חשוב לי לציין שאז הייתי בת 14 והייתי ביישנית משהו
פחד ופחדתי מזה.. פחדתי ממנו.. פחדתי מהתחושה שאני כ"כ לא יכולה לשלוט עליה.. הוא
הסתכל עלי כל הערב ואני כל פעם הייתי מבוישת בגלל זה.. הוא הפחיד אותי.. הוא היה אז
בן 17 והוא נראה כזה בוגר.. לא רציתי שהוא ילחץ עלי בשום מובן אז בהתחלה שהוא שאל
אם אני רוצה שנהיה ביחד עניתי בשלילה כי פחדתי.. אחרי כמה ימים שדיברנו החלטתי שאני
צריכה להתגבר על הפחד הזה ופשוט לתת לו צ'אנס.. נהפכנו לחברים.. זה היה קסום.. שבוא
אחרי זה הוא אמר לי שהוא אוהב אותי.. זה נשמע מוגזם כאילו כ"כ מהר אבל זה היה
ההרגשה הכי טבעית בעולם.. הוא הבן אדם הכי מדהים שפגשתי בחיים שלי.. הוא אפילו חיכה
לי 3 וחצי חודשים עד שהסכמתי להתנשק איתו.. עכשיו כשאני לפני צבא ואחרי שאנחנו ביחד
און ואוף 3 שנים אני באמת מרגישה שהוא הבן אדם שהכי השפיע עלי..

מה שמעציב אותי זה שאנחנו כבר לא מאוהבים.. אני חושבת שדי התרגלנו אחד לשני והלוואי
שהיה לי איזה לחצן שהיה יכול להחזיר אותי חזרה בזמן לחוות שוב את כל הרגעים הכי
מדהימים שלנו.. אני מניחה שאנחנו כבר לקראת סוף היחסים שלנו.. ואני לא מסוגלת
להפסיק לראות בראש מעיין סרטונים כאלה של רגעים שעברנו ולבכות.. פשוט לבכות...