לזה שאמשיך לאהוב תמיד... בדרך קצת אחרת.

בזמן האחרון אני הבנתי כמה דברים. החשוב מביניהם, הוא שהזמן משנה לגמרי את הפרספקטיבה. הבנתי שכמו שכולם צפו ואמרו לי - הזמן יעשה את שלו והוא באמת עשה, אני עדיין אוהבת אותך אבל לא כמו פעם. והאמת ? זה גם בחיים לא יחזור להיות כמו פעם. לא ראיתי אותך כבר יותר מחצי שנה, לא דיברתי איתך כבר למעלה מ5 חודשים.. וזה כל כך עזר לי. כשהחלטנו אז, להיות ביחד - הצחיק אותי שאתה כל כך קרוב אלי, כל כך מתחת לאף שלי ובחיים לא ראיתי אותך לפני. ועכשיו, הכי עזר לי בעולם - שאתה קרוב אלי, מתחת לאף שלי - אבל אני לא רואה אותך ולא שומעת אותך... אולי ההוא שם למעלה שמע את מה שביקשתי. אז, עם הזמן - שכחתי מי אתה, איפה אתה, איך אתה מתנהג, איך אתה מריח, איך אתה נוהג, איך אתה אוהב... וזה כל כך טוב לי עכשיו, אני יכולה להתפנות הלאה.. להעניק אהבה לאנשים אחרים שבאמת ראויים לאהבה הזאת ולהיות שלמה עם זה מהמקום הכי עמוק שבי. אני יודעת שאלו רק מילים של אישה קטנה שפשוט לא זוכרת וכשאני אזכר טוב טוב אני שוב אראה כמה שאתה יחיד ומיוחד אבל זאת כבר עובדה - אתה יחיד ומיוחד תמיד היית ותמיד תישאר המספר אחת שלי - אבל כל אלה לא יוכלו בחיים.. בשום דרך.. להחזיר את האהבה שהייתה לי אליך, האהבה הכי גדולה ועמוקה שהייתה לי בחיים.


 


ממני שאוהבת אותך כל כך ותמיד תמשיך... בדרך קצת אחרת.