מתגעגעת אליך...

לא יודעת איך זה קרה בכלל..


למרות הכל הגנת עליי בצורה שאף אחד לא היה עושה..


שמרת עליי...אבל אתה בסה"כ ידיד...


גם אז שרצית אותי..לא יכולתי להבין למה אני לא מרגישה כלום..


אני רק יודעת שאיתך הרגשתי ביטחון..הרגשתי כוח..


לא פחדתי מהם..או ממנו..שאיכשהו הצליח להרוס אותי...


אבל לפעמים היית רחוק ממני..וגם אז בתקופה שהיינו קרובים..


ידעתי שאתה מרגיש כלפיי דברים..אך אף פעם לא אמרת את זה..


רק סימנת לי..ואת זה כולם ראו..הנשיקות והחיבוקים בכל פעם שהיית רואה אותי..


המבטים האלה שהיית מביט בי..איך שדיברת איתי..ששמרת עליי..


גם שהם פגעו בי בכל דרך..אתה היית שם לא יודעת איך..אבל היית..


וזה מה שחשוב..


אבל אח"כ...שהוא חזר...אנחנו התרחקנו..הכל כבר לא כמו פעם..


ואני מתגעגעת לידיד הזה..שהיה תמיד איתי..דואג לי..שומר עליי..


מתגעגעת לחיבוקים הארוכים האלה... 


ואני רוצה להגיד לך הכל...בכל פעם שאני רואה אותך..


אבל אני יודעת שאני צריכה לעצור את עצמי...כי עכשיו אחרי שהוא חזר..


אנחנו כבר לא יכולים להיות כמו פעם...


ואני מתגעגעת אליך...צריכה אותך...


ואולי אלוקים ישמע את תפילותיי...ויעשה שאני ואתה נהיה ביחד..כמו פעם..ואפילו יותר...