למה הם לא מסבירים?

אומרים שאהבה היא טעם החיים

אך אף פעם לא מסבירים

מה לעשות כשהאהבה נגמרת

ואש התשוקה לא עוד בוערת?

למה לא מסבירים, שהחיים זה לא כמו באגדות

אולי באגדות החיים יפים, אך בחיים, הכל יכול לקרות...



מה שכן אומרים שזוהי דרכו של עולם,

פעם אתה למעלה פעם למטה.

אומרים שלפעמים צריך להיות עצובים,

בשביל לדעת להעריך את הדברים הטובים.

כי אם לא היו לנו רגעים קשים,

איך היינו מבינים מה יפים הם החיים?

אך היינו מתגברים על משברים,

אם לא הייתה לנו תקווה לרגעים יפים?

כבר הבנתי שכך הגלגל עובד

שאין לי סיבה מהאהבה לפחד.



אני רק מחכה וממשיכה לקוות

שיום אחד יגמרו האכזבות

שיבוא יום ואני אפסיק להתאכזב

אך אני גם יודעת שעד אז מחכה לי הרבה מאוד כאב.



ובנימה אופטימית זו... תגיבו בבקשה!