ואהבנו אהבנו...כמו שלא נאהב עוד לעולם!...פרק 8...<<כנסו ותגיבו :-*

מאירועי הפרק הקודם :<br>

כשיצאנו מהמסעדה ראיתי את ................. <br>

אוי מיי גאד בקשה שאני לא רואה טוב...זה היה.........<br>

רגע רגע אבל מה הא עושה כאן בכלל ?!?<br>



<br>

ירין ... ירין היה חבר שלי במשך שנה שלמה ... וכמה שבועות...לא ממש נפרדנו...<br>

ומה הוא עושה כאן עכשיו ? הוא טס לחו''ל לתקופת זמן ממושכת ... <br>

כל כך לא רציתי שהוא יטוס ....ליפני שהוא טס הוא אמר לי :<br>

"אני חוזר...חזק יותר ...רק בשם אני בוטח...באהבה אני נישבע לחזור ולשמח..."<br>

וכשהוא טס הייתי בדיכאון הרבה זמן...לא אכלתי לא שתיתי היו לי הרבה חיסורים
בבצפר...אבל ידעתי שלא משנה כמה נהיה רחוקים הוא תמיד יהיה קרוב אלי ....<br>

התחלתי להתגבר...לצאת עם בנים חדשים...וגם הצלחתי למחוק אותו קצת כי הייתי עם אדיר
עכשיו והרגשתי כל כך מוגנת איתו...<br>

אבל ברגע שראיתי את שחר..הכול חזר לי...כאילו אף פעם לא שחכתי אותו <br>

הוא הסתכל לי ישר בתוך העיניים ואז רץ משם כל כך מהר שלא הספקתי להשחיל מילה אחת
אפילו...<br>



אדיר לא כל כך שם לב לכל מה שקרה שם ....אחרי זה פשוט המשכנו בשלנו...<br>

אבל כל הערב הרגשתי כל כך מבואסת...הלכתי הביתה מוקדם והתקשרתי לירין:<br>

-"הלו" אמרתי<br>

"ירין מה שלומך....זאת.....שחר...."

<br>

-"מה את רוצה ?" הוא ענה לי<br>

-"שמע אני חושבת שאנחנו צריכים לדבר "<br>

-"מה יש לך כבר להגיד לי ? לספר לי על החבר החדש שלך ?"<br>

-"שמע ירין זה לא לפלאפון...אני מחכה לך מחר ב 7 ב מקום הרגיל שלנו"...{על
הטיילת}..."אני יתאכזב עם לא תבוא" אמרתי<br>

<br>

הרגשתי כל כך מוזר... פתאום לא הרגשתי כלפי אדיר את מה שהרגשתי...או שבעצם חשבתי
שאני מרגישה....<br>

האם יכול להיות שאני באמת עדין אוהבת את ירין ?...ועם הוא באמת חיכה לי כל הזמן הזה
.?.......

<br>

התלבשתי הרבה ליפני שהייתי צריכה ללכת...והרגשתי שהשניות

לא זזות...המחוג ניתקע....<br>

לא הוא לא ניתקע אני פשוט מחכה לזה קצת יותר מידיי....<br>

השעה בסוף הגיעה והלכתי לשם....חיכיתי רבע שעה והוא לא הגיע לבסוף החלטתי ללכת
...הייתי כל כך מאוכזבת שהוא לא הגיע...<br>

היה לי כל כך הרבה מה להגיד לו...התחלתי לבכות....כשבראשי אני נזכרת בשיר:<br>

אל תמתיני לו,<br>

הוא לא יבוא,<br>

הוא לא יבוא,<br>

סינדרלה<br>

אל תאמיני לו,<br>

הוא לא יבוא,<br>

הוא לא יבוא,<br>

סינדרלה.<br>

<br>

ואולי, לא היום, מחר ודי<br>

מחכה ללא לאות,

<br>זוהי שטות<br>

פשוט טעות.

<br>גם אנחנו, סינדרלות לא שכחנו,

<br>בפינה קטנה, בלב,<br>

תמיד חלום<br>

להתאהב.<br>

<br>

הסתובבתי והתחלתי ללכת<br>

...פתאום הרגשתי יד מחזיקה את היד שלי...הסתובבתי וראיתי שזה הוא ...<br>הוא בכל
זאת החליט להגיע...ישר קפצתי עליו וחיבקתי אותו..."למה את בוכה ?" הוא אמר לי
...<br>"כי חשבתי שלא תגיע...כל כך התגעגעתי אליך..."<br>..."גם אני אליך..." הוא
אמר<br>

"תשמע ירין אנחנו חייבים לדבר "..<br>

"בשביל זה אני פה שחר...בשבילך"<br>

"יש לי כל כך הרבה מה להגיד לך ירין...תשמע אתה לא הייתה כאן כל כך הרבה
זמן...<br>וגם לא ידעתה לעוד כמה זמן אתה תישאר שם...<br>

אני לא ידעתי מה לעשות...פשוט החלטתי להמשיך בחיים... <br>

אבל זה לא אומר ששכחתי אותך <br>

הוא תפס אותי ונישק אותי...לא התנגדתי...פשוט נהנתי...אבל מהר מאוד התנתקתי
ממנו..<br>.ידעתי שאני לא עושה את הדבר הנכון...בגדתי באדיר ...ידעתי שזה לא מגיע
לו...אבל את הגלגל לאחור אי אפשר להשיב...<br>

"מה אתה עושה ?" אמרתי אך לא בצעקה...פשוט ברוגע..<br>

"מנשק אותך בפעם האחרונה...ורק שתדעי שאני תמיד יחכה לך כמה זמן שצריך...אני פשוט
אוהב אותך שחר...<br>

והינה עוד מעט מתקרב הגשם הראשון<br>

מנגן שירו על החלון...

<br>מזכיר לי את החורף שעבר...

<br>התחבקנו שהיה אז קר...

<br>אני זוכר ת'נשיקה...

<br>בתחנת האוטובוס הישנה<br>

<br>

ואהבנו אהבנו <br>

כמו שלא נאהב עוד לעולם..<br>

<br>

הורדתי את ראשי להסתיר את הדמעה שעמדה לה על קצה העין<br>

והלכתי משם לפני שאני יעשה שטות שאני יצטער עלייה עוד יותר מאשר עכשיו...<br>

הגעתי הביתה החלפתי בגדים ונזרקתי על המיטה...נרדמתי מקווה שאימא לא תעיר אותי
בבוקר...<br>

אבל ברור שהיא העירה...והלכתי לבצפר כרגיל {בית כלא} וכרגיל המורה מקשקשת בשכל שיש
עוד תלמיד חדש...<br>{אוף עוד אחד .? עוד איזה קרצייה בכיתה זה מזה לא מה שחסר לי
עכשיו } ...

<br>ולכיתה שלי לא ניכנס אחר מאשר..............

<br>

<br>

זהוווווווווו<br>

פליז תגיבוווווווווו!!<br>

אתם לא מגיבות אז אני רושמת אחרי הרבה זמןןן<br>

מקווה שתאהבו<br>

שחר כהן