אם לא תהיה פה מחר עדיף שהמחר לא יגיע....

שנסעת לפני חודשיים וחצי הבטחתי לשמור על עצמי, אך איני יכולה עוד! כל רגע בלעדייך הוא כמו נצח... בלי להשתכר אני בחיים לא אחזיק מעמד, אני לא אוכל לעמוד בכאב! בלי לחתוך את עצמי לא יהיה לי איך לפרוק את הכעס, המועקה... אז אהובי איך אוכל לעמוד בהבטחתי?                                          אין לי מילים טובות יותר מאלה כדי לתאר את מה שאני מרגישה: "עדיף לי למות בזרועותיך מאשר לחיות בלעדיך". כל פעם אתה אומר שתחזור בתאריך אחר ואני כבר לא יכולה לעמוד בזה ..לא נותרו לי כבר דמעות.... לא יודעת מה לעשות.. הגעגועים רק גוברים... כנראה שהזמן הוא לא התרופה בשבילי... אם לא תחזור בקרוב כנראה שישארו ממני רק זכרונות!