ןפעם אחת יותר מדי

האמנתי בך בטחתי בך שוב

התעלמתי מאזהרות כי ידעתי שתשוב

לא הקשבתי לאחרים אטמתי אזניי

כי אתה היית הכל בעייני

סלחת לך על טעויותייך

בגלל היופי שלך האור בעייניך

כל פעם שראיתי אותך ליבי דפק

הבעייה היחידה הייתה המרחק

כי כמה שאני אוהבת אותך אני כבר יודעת

שזה בחיים לא יעבוד

כמה שאני אוהבת אותך אני משוכנעת

שאני רק אפגע, מאוד.



פעם אחת סלחתי, פעם אחת יותר מידי

פעם אחת הבנתי, למה אלוהיי?

למה לא היה לי שכל ממך להתרחק

ומכל זכרונותיי הכואבים להתנתק?

למה לא הבנתי שאתה לא תשתנה

שלשחק בבנות אתה נהנה?

אבל דיי נגמר מטעויות לומדים

ובחיים למרות הכל ממשיכים.



אך אני עדיין שואלת, אני עדיין תוהה,

אם זוהי אהבה,

למה אני בכלל צריכה אותה?