ההסטוריה חוזרת..

ההסטוריה חוזרת..


וזאת שוב אני כותבת לך מכתב שלא תקרא. אהבתי אותך, הענקתי לך את חיי, את נשמתי, את גופי, אך כנראה שלא נתתי מספיק כי היום ליבך שייך לאחרת. עברו שעות, ימים, חודשים אך הצלקות שהשארת על ליבי טרם החלימו. האהבה שלי אליך העניקה לי כאב ואכזבות רבות. פרידה ממשית מעולם לא הייתה לנו, אך ליבי, עם כל האהבה שלו אליך, אמר לך בקול שקט ורועד, שלום, כאשר עליתי במדרגות למטוס והמראתי מעלה. ריחפתי בין העננים וחשבתי עליך יקירי. את הדמעות שזלגו על לחיי הסמוקה לא יכולתי למנוע, גודל הכאב לא איפשר זאת. לא קיבלתי ממך מכתב פרידה, חיבוק או אפילו נשיקה אחת אחרונה, אתה הלכת לך והשארת את ליבי השבור לרסיסים מאחור. ניסיתי להמשיך הלאה, אך עם כל הרצון שבי, אני תמיד נעצרת. ליבי פגש לו לבבות נוספים, אך לבבות כמו ליבך שלך יקירי. לבבות שלוקחים ולוקחים ומייד לאחר מכן עוברים לאחרת. ליבי רק רוצה לאהוב ולהיות נאהב בו-זמנית. הצלקות שהשארת אתה על ליבי עוד כואבות והנה מתווספות להן צלקות חדשות. אין בי עוד מקום לכאב, אני רק רוצה להיות נאהבת.