כבר רציתי להגיד לך הרבה...

אני כותבת לך כי להגיד לך את זה זה יהיה הדבר הכי קשה בעולם.

אתה האהבה הכי אמיתית שהייתה לי אי פעם

גרמת לי לצחוק, גרמת לי לבכות, גרמת לי לסערת רגשות...

גרמת לי להמון דברים, גרמת לי להמון כאב, אבל משפט אחד למדתי מהקשר הזה "לדעת לאהוב
זה לדעת כאב."

אז אני צריכה גם לדעת לכאוב, באופן כללי אני מרגישה שנתתי לך לשחק בי, הריי לא אהבת
אותי ונתתי לך ת'גוף שלי, למרות שלא שכבנו עשינו דברים שלא דמיינתי שאעשה בגילי
ודברים שעד לפני שנה חשבתי שהם דוחים.

אתה הראשון שהתנשקתי איתו, אתה יודע מה זה? להתנשק עם מישהו לחשוב שזה הדבר הכי יפה
שיש בעולם ורק לאחר זמן מה להבין שזאת נשיקה לא כיפית אלא מכאיבה

כי שום דבר פה לא היה מאהבה, אולי מאהבה שלי אבל...

ממך כלום!

כמה פעמים נפרדנו? לפחות 4 פעמים, תמיד זה היית אתה, תמיד אתה זה שזרקת ללא רחמים
בלי לחשוב פעמים, לא היה לך איכפת בכלל

ואחר כך היית מתחנן ואני שיש לי לב וויתרתי לך, מסיבה אחת פשוטה אהבתי אותך וזה היה
חזק ממני.

עכשיו אנחנו ביחד חברים חברים, אחרי שאמרת לי שאתה אוהב אותי

אבל אני מרגישה נבגדת, כל החברות אמרו לי את זה, כל החברות אמרו לי לזרוק אותך
ואני? מקשיבה להן? ממש לא!

אבל הגיע הזמן להקשיב לעצמי, זה כואב לי אני מצטערת

אבל אני רוצה להיפרד, אני רוצה שזה יסתיים אני רוצה... אבל לא מסוגלת להגיד לך את
זה.

מבינים? אם רק היה לי האומץ להגיד את כל מה שתכבתי עכשיו, הייתה נופלת לי אבן מהלב,
הייתה מרגישה חופשייה מכל הבחינות.

אבל אני לא מסוגלת.. היום אני אנסה בפעם האחרונה להגיד לו שאני יותר לא מסוגלת
להמשיך משהו שלא מרצוני

שאני לא רוצה שהקשר הזה ימשך והכל יהיה שקר.

אבל איך להגיד לך את זה?