*::~אכז2ת אה2ה~::* פרק 14

הימים עברו להם, הייתי עם אביחי והייתי מאושרת!

הכרתי יותר טוב את אורן, הוא ניראה לי ממש חמוד..החשבתי אותו לידיד טוב..

יום אחד..זה היה יום עבודה שלנו..(כנכן אלוני יצחק אין מה לעשות, גם עובדים), בדיוק
הייתי בהפסקה וישבתי עם הבנות במדרגות על יד השירותים..היה לי טלפון, זאת היתה
נינה..

"אהובתי" עניתי

"יפה שלי מה קורה?"

"מעולה חיי מה איתך?"

"הכל טוב..שומעת..את ואביחי עדיין חברים נכון?"

"כן למה מאמי?" שאלתי בהיסוס

"אממ טוב תשבי יותר טוב כי זה לא יעשה לך טוב"

"נוו מה קרה?"

"אממ זוכרת את שירן?"

"איזה שירן?"

"נוו שירן זאתי שסיפרתי לך שפעם כולם אמרו אצלי בבית ספר שאביחי אוהב אותה..."

"אה נו כן מה איתה?"

"אממ היא ואביחי מסתובבים ביחד...ולא ממש בתור ידידים?"

"מה זאת אומרת?!?!?!" שאלתי מבוהלתתת

"אממ הם מסתובבים בחיבוק כזה את יודעת, וחברה שלי אמרה שהיא ראתה אותם מתנשקים"

"מה????" צעקתי אל תוך הטלפון, הבנות לידי בהלו

"תרגעי מאמי...אני לא בטוחה, את רוצה שאני ידבר איתו?"

"לא, תעזבי"

ניתקתי, התחלתי לבכות בלי הפסקה, סאשה באה לשאול אותי מה קרה, אמרתי לה שאני לא
רוצה לראות ולא לדבר עם אפחד! קמתי והלכתי לשירותים, שטפתי פנים ונסגרתי באיזה תא,
חשבתי וחשבתי, אמרתי לעצמי שאני צריכה ללכת הביתה, התקשרתי לאבא שלי לשאול איפה
הוא, אמרתי לו שאני לא מרגישה טוב ואני רוצה ללכת הביתה, הוא אמר שאני יילך לקחת
אישור מהמנהלת והוא בא לקחת אותי.

יצאתי מהתא, הסתכלתי במראה ואמרתי שאני בכלל לא בטוחה שזה נכון, אני ילך ואני ידבר
איתו!

יצאתי מהשרותים, הבנות עדיין ישבו שם, ניגשתי אליהן, הן שאלו אותי מה קרה

"אל דאגו, אני בסדר, אני יספר לכן אחר כך" עניתי להן "אני הולכת הביתה, דברו איתי"

עליתי במדרגות לכיוון ההנהלה, ניגשתי לחדר המנהלת, ניצלתי את זה שעיניי היו אדומות
מהבכי ואמרתי לה שאני לא מרגישה טוב והכל כואב לי, היא רשמה לי אישור לשומר ואמרה
לי שאני ירגיש טוב.

יצאתי, התקשרתי לאבא שלי, הוןא אמר לי שהוא כבר בדרך, הלכתי לשער, השומר שהיה שם
היה זה שתמיד אני וחברות שלי היינו מדברות איתו, צעיר כזה חמוד, ניגשתי אליו

"מה יש לך?" הוא שאל

"אממ לא כלום, אני הולכת הביתה" אמרתי והבאתי לו את הפתק

"לא מרגישה טוב?"

"משהו כזה" עניתי, ראיתי את אבא שלי

"טוב אבא שלי בא בהיי מותק" אמרתי לו והלכתי

אבא שאל אותי מה יש לי אבל לא רציתי לדבר, אמרתי לו שאני לא מרגישה טוב וזהו!

הגעתי הביתה, ניכנסתי לחדר שלי, סגרתי את הדלת ונירדמתי



"אורטללללל" צרחה העירה אותי, זה היה אחי

"מה אתה רוצה?" עניתי לו בקול חצי ישנוני וחצי כעוס

"יש לך טלפון"

"נו יופי תבוא ותביא לי"

"תבואי תקחי"

"קמתי מהמיטה שלי והלכתי לסלון, אי אי כאילו כ"כ קשה להגיע לחדר! אוף!"

"הלו" עניתי

"מה קורה מותק?" זאת היתה מורן

"יהיה טוב מה איתך?"

"טוב, מה עבר עליך היום?"

"מורנוש חיימשלי תודה שאת דואגת אבל אני יספר לך וכלולן אחר כך, כשאני יהיה בטוחה,
ואממ אני ידבר איתך אחר כך, רק קמתי ואני רוצה ללכת לאביחי"

"טוב חימשלי דברי איתי, בהיוש"



שטפתי פנים והכל והחלטתי להתקשר לאביחי, אבל פלאפון אין לו חח אז התקשרתי לבית,
אימא שלו ענתה

"שלום אביחי נימצא?" שאלתי

"לא הוא למטה מי רוצה אותו?"

"אורטל" (היא הכירה אותי, מכל הפעמים שהייתי אצלו)

"אה לא מאמי הוא למטה עם נועם ולירן, למסור לו משהו?"

"אממ לא פשוט רציתי לראות אותו וזה"

"אה אז תבואי הם פה בבלוק"

"טוב תודה"

"בהייי חמודה"

אוףף באסה, טוב החלטתי שאני הולכת בכל זאת, התלבשתי, שמתי ת'דבר הראשון שמצאתי
והלכתי לכיוון הבית שלהם.

ראיתי בהתחלה רק את נועם ולירן

"נועם?" קראתי לו

"מאמי מה את עושה פה?" הוא שאל מופתע

"אממ באתי לאביחי, אני צריכה לדבר איתו, איפה הוא?"

"אממ הוא תכף בא, חכי לו פה" הוא אמר לי ואמר ללירן ללכת לקרוא לו, הוא הלך אבל
התעקב יותר מידי אז החלטתי ללכת בעצמי לקרוא לו, (הוא היה מאחורי הבניין, כאילו לשם
לירן הלך) אז הלכתי...

"אביחייייייייייייייייייייייי" צעקתי, נשברת....



********