אני חוזרת למציאות הכאובה

אני חוזרת למציאות הכאובה,

למציאות בה אתה לא נמצא.

עזבת אותי בלי להגיד לי דבר,

ועכשיו אני שואלת את עצמי למה אי אפשר לחזור להוציא אותך מהעבר.

בחלומות אני רואה אותך חוזר,מחייך,אומר שהכל יהיה בסדר ושאסור לי לוותר.

לרגע אני מאמינה לדבריך,מחייכת,מודה,ואומרת שאין עליך.

אבל בבוקר מתעוררת בכאב גדול,

יודעת שהיום אני הולכת לחשוב איך הלכת ולסבול.

אני שואלת אותך אדון העולם אלוקים,למה קטפת מהעולם ילד מלא חיים?

למה לא נתת לו לבנות את האפשרות להמשיך לחיות,למה עכשיו חונקות אותנו הדמעות.

הלוואי ויכולת לענות לי על כל השאלות,והלוואי והיית יכול לתת לדוד עקרבי עוד הזדמנות לחיות.



***הערה:שיר זה נכתב ביום שישי ה 19-3-04 לזכר דוד עקרבי שמת.

כתבתי אותו מנקודת ראות אחרת,לא מנקודת ראות שלי עצמי.

שלכם תמיד,בובה.