האהבה הראשונה האכזבה והקסם שאחרי

זה התחיל כשהייתי בת 15 ילדה קטנה וכל כך תמימה לא ידעתי אז מזאת אהבה. וכך זה
התחיל.





לאחי היה חבר וגם שכן (גרנו דלת מול דלת)

לאט לאט אם הזמן נהיינו החברים הכי טובים כל היום היינו ביחד ככה במשך 5 שנים...





התחלתי ללמוד בתיכון ובמקרה בתיכון שבו הוא למד היינו ממש כמו אחים..



יום אחד הוא ניגש אליי ואמר לי שהוא חושב שהוא מתחיל להרגיש אליי משהו ושנינו פחדנו
לאבד את כל הקשר הנפלא הזה וזה היה ברור לנו שזה לא יכול להמשך כי זה לא יהיה אותו
הדבר לכן החלטנו להתקדם צעד אחד קדימה.





התחלתי את הקשר של החברות בידעה ברורה שהוא לא הפסיק לחשוב אל אחת הידידות שלו שהוא
אהב אהבה הראשונה שלו.





וכששאלתי אותו את מי הוא אוהב אותי או אותה הוא ענה לי שהוא לא יודע את מי הוא אוהב
אבל הוא יודע אם מי הוא רוצה להיות.



אני לא יודעת למה אבל משהו בי כל כך רצה למרות שידעתי שפה אני יוצאת פגועה.



אחרי 4 חודשיים של חברות, הוא אמר לי שהוא נוסע אם הידידה הטובה שלו (האהבה הראשונה
שלו) לטיול לארצות הברית לחודש.







הרגשתי מושפלת כל כך ונבגדת.





שוב הרגשת דחף היא מה שהשאירה אותי איתו למרות הכל .



אחרי חודש כשחזר מארצות הברית,



הוא התגייס לצבא ומאותה שניה הוא השתנה ממש הוא היה כל כך אחר הכל היה אכפת לו חוץ
ממני הידידות מהצבא והחברים ולצאת לבלות איתם

ואני שתמיד דאגתי ללכת לבקר אותו כסגר שבתות

ולהכין לו את מה שהוא אוהב לכתוב מכתב לחמם לו את הלב

להיות הכי יפה בעולם בשבילו ולו לא היה אכפת הוא דרך בי פעם אחר פעם ואני נשארתי
איתו כל פעם בוכה מחדש.







האהבה הראשונה שלי הייתה חוויה כואבת

שלימדה אותי הרבה חיזקה אותי ואת מי שאני

ביגרה אותי והכי חשוב גרמה לי להבין שאין אמון אפילו לא ב"אחים"

הוא היה כל העולם שלי ואחרי שלוש שנים של חברות של כאב והרגשה של להיות תמיד השניה
הפחות חשובה נפרדנו ונכנסתי לחרדה ירדתי באופן משמעותי במשקל בכיתי כל הזמן ולא
יצאתי אפילו לחלון שאני לא יראה אותו פתאום אם מישהי אחרת נכנסת איתו לבית שלו.







היום אחרי שנתיים אני בת 18 מאוהבת בבן אדם מקסים אנחנו עומדים להתחתן ובקרוב יהיה
לנו ילד או ילדה (אני בטוחה שמדהימים) והוא עדיין השכן שלי נשאר עדיין לבד בלי אף
אחד רואה אותי מאושרת והוא בוכה אל היום שבי הוא שיחק!!







בנות/בנים אני מקווה שלמדתם מסיפור החיים שלי אני לקחתי קשה את הפרידה חודשיים אחרי
הפרידה רק יצאתי מהבית וזאת הייתה הטעות של חיי כי היום אני מאושרת הכי מאושרת
בעולם כי פתחתי את העניים והתחלתי להסתכל לכיוונים אחרים ונוכחתי לדעת שיש אנשים
הרבה יותר טובים!!!