הרגשתי

הרגשתי אנרגיות לא טובות כל היום. ידעתי שאני הולכת לעשות משהו רע- אבל עד כדי כך- לא האמנתי. עשיתי משהו איום ונורא. מעלתי באמון של החבר הכי טוב שלי. אני רוצה לבכות שרע לי כל כך- אבל מרגישה ויודעת שלא מגיע לי שמישהו ינחם אותי בכלל. שום דבר שאי פעם אעשה לא יוכל לתקן את הנזק הזה. שום דבר. שיגידו לי עכשיו שהכול לטובה, כל כך חשוב להתבגר, יותר חשוב מלאבד את החבר הכי טוב. שנינו נתבגר עכשיו, לא בטוחה שמישהו מאיתנו יתגבר אבל. יופי לי. הלוואי שהוא יסלח לי, הלוואי שאני אסלח לי אי פעם.


 


אתה אולי יותר לא תקשיב לי לעולם, וגם אם תסלח- איבדתי אותך. אני יודעת.


 


גם אם מרחוק- אני אוהבת אותך. תמיד. מעריכה אותך ומעריצה אותך. אתה בטח מרגיש איום ונורא עכשיו. בטח מרגיש ערום. וזו פעם שניה לי לעשות כזה דבר לחבר הכי טוב. בפעם הראשונה לא קלטתי אפילו מה זה אומר. הכחשתי כששאלו אותי. הלוואי שהייתי יכולה לברוח. את האמון שלו ואת החברות האמיתית שלו- לא יהיה לי יותר. מגיע לי. אבל תאמינו לי שזה חתיכת עונש.