אהבתי, שונאת ובחיים לא אוהב- הסיפור

אוקיי אז ככה, ההתחלה, הבסיס יותר נכון, של הסיפור נמצא ב"אהבתי, שונאת ובחיים
לא אוהב- מכתב" אז אם אתם רוצים לקרוא את הסיפור הזה אתם צריכים לקרוא את הפרק
ההוא...ועכשיו אני אתחיל..





'תזכור אתה עוד תסבול!'

אלה היו המילים האחרונות שכתבתי ביומן היומיומי שלי, אחרי שבוע של יסורים, אחרי
שבוע של כאב בגללו, בגלל לירון... אבל זהו, מעכשיו אני יוצאת מזה, אני לא אתן לעצמי
לסבול בגלל הזבל הזה! והוא? הוא יקבל את שלו, לא יודעת מתי אבל הוא יקבל..



-"איילה יש לך טלפון" צעקה לי אמא מהמטבח.

-"אני באה, שניה" סגרתי את היומן וירדתי לטלפון.

-"אלו?" שאלתי.

-"איילה?" שמעתי את קולה של מורן מעבר לקו.

-"אה?"

-"מה קורה מאמי?"

-"בסדר מה איתך?" עניתי בפעם הראשונה שאני בסדר.

-"אחלה..טוב תקשיבי אנחנו יוצאים היום להסתובב בערב, בטח לקניון או משהו..בא לך
להצטרף?"

-"אממ..מי יבוא?"

-"האמת כולם נראה לי..אוהד, נועה, לימור, ניר, נו כולם קיצור מה אני צריכה לפרט..אז
את באה?"

-"יודעת מה..סבבה אני יבוא מתי אתם יוצאים?"

-"סביבות 9..להכנס אליך?"

-"כן..אני אחכה לך.."

-"וואי מגניב כבר הרבה זמן לא יצאת..חח טוב מאמי אני נכנסת למקלחת, תחכי לי ב-8 אני
אצלך!"

-"מגניב..יאללה מאמי ביי.."

-"ביי"



יופי! זה הדבר שאני הכי צריכה עכשיו, לצאת..

נכנסתי למקלחת, וב-8 כבר הייתי מוכנה וחיכיתי למורן, ב-8 נשמע פעמון הדלת, קמתי
לפתוח ומורן נכנסה..

ברבע ל-9 ככה יצאנו לכיוון הכיכר איפה שכולם מתאספים, באנו אמרנו לכולם שלום,
ופתאום שמעתי את השם שלי מאחורי, הסתובבתי ואני רואה...........................





טוב..אז אולי זה לא ממש מעניין..אבל מי שרוצה שיקרא

אה..ופליז תתנו תגובוווות...זה נורא נורא חשוב לי ;)



בייביי