מחכה בלילות..

באתי להאיר את עולמך

ועתה הכל אבוד

כנפיי נשחקו בסערה

עומדת מול חומה

והכל שחור וסגור

רוצה להכנס לטירה הנעולה

צועקת וקולי נבלע

בצרחות הרוח החזקה

"בבקשה,תעשה שהוא יישמע"

אני לוחשת בחנינה

לאוזני אל הלחישות

אל התפילות

אל הברקים והרעמים

אל האהבה.

הוא לא שומע.

הרוח שורקת בחוזקה

הגשם צולף בגופי

הקור צורב את נשמתי

והנה נדלק אור

בחלון העליון

ודמותך מופיעה ובידה לבי

הלב שהיתכווץ מפחד

ובבדידות עדיין יש תחושה קרה

תחושה זרה,של כאב

ובלב יש חור הגדל בין לילה ללילה

כשהחושך בחוץ

והשדים בפנים,אז רק מתחילים להפנים...

שאין מנוס לדמעות,

אין מנוס לעצב ואין מנוס לכאב

כי כאב האהבה הוא הגדול מכולם

ורק מי שהרגיש אהבה יבין מה משמעותה

ועד כמה חדירתה עמוקה

כמו חץ שמפלח את הלב

והלב מתאחה לאחר זמן רב,אך נשארת צלקת

צלקת בעלת זיכרונות כואבים

וכל פעם שניסתכל עלייה

נזכר באותם רגעים...שחורים וכואבים....