פצע עמוק

הוא פצע אותי בלב. פצע עמוק עמוק...

הוא התחיל קטן, שהוא לא רצה להיות איתי, אז עוד חשבתי שהוא אוהב אותי. אבל חשדתי.
וידעתי שפה זה נגמר- אין כלום בנינו- אפילו לא ידידות כמו פעם.

לאט לאט הפצע גדל ונהיה יותר ויותר עמוק. הרגשתי כאילו לקחו לי חתיכה מהלב ולא
החזירו ולא יחזרו אותה לעולם. ולקחו בלי לטפל בחלק שנשאר. החלק הפנימי של הלב נשאר
פתוח וגלוי לפגיעות נוספות שהיה צפוי שהן יגיעו. והן הגיעו, מהר...

לאט לאט התגלו עוד שקרים ועוד אכזבות.

קיוויתי או ציפיתי לפחות שיהיה אכפת לו מהפצע שאכל לי את הלב, אבל לא, הוא לא דיבר
איתי, לא שלח הודעה. לא שמעתי ממנו. כמו אוויר. והמחשבה שפעם היינו ידידים טובים של
ממש אוכלת אותי שכאילו זהו היינו ידידים עזרנו אחד לשני אבל עכשיו שהוא פגע בי הוא
לא צריך לעזור לי... שהוא אמור להיות זה שיעזור לי שיפגעו בי.

עם הזמן הפצע העמיק והוא חפר בו כמה שהוא רק יכול. אני לא עזרתי לעצמי אלא שיתפתי
פעולה ועוד יותר פגעתי בעצמי. עד שלב מסוים שהבנתי שהוא לא שווה את זה והתחלתי
לעזור לעצמי. אבל הלב שלי, עדיין נשאר חלקי. החלק הפנימי שלו גלוי וכל רגע מה
שמתגלה מכאיב לו יותר.

הוא לא חיטא את הפצע ואפילו לא קצת. הוא לא ניסה לדבר איתי ולעזור לי. כי אם הוא
היה מספר לי את האמת את מי הוא באמת אוהב אז הייתי מרגישה יותר בסדר.

כנראה שהוא לא רוצה להיות ידיד טוב שלי. טוב לו ככה, אבל אני נפגעת יותר ויותר.

הפצע עדיין גלוי ואני לא מצליחה לחטא אותו. לפעמים אני שוכחת אותו ולא כואב לי, אבל
שאני רואה אותו... הוא שפגע בי הלב שלי שוב נאכל. ועוד חתיכה ממנו נגזרת.

והיום שגיליתי שהוא אוהב אותה (תהילה) אז זה קרע לי עוד יותר את הלב.

שוב היא? אז מה, כל התקופה שהוא היה איתי הוא אהב אותה? ואם היא היתה איתי אז הוא
היה אוהב אותה? זה גורם לי לחשוב שזאת לא היתה אהבה ממש אמיתית למרות שהוא אמר "אני
מטורף עליך..." בלה בלה...

אני לא יודעת מתי יגליד הפצע ואיך הוא יגליד. זה נשמע לי כל כך בלתי אפשרי לא להיות
קרובה אליו ולשכוח אותו. כאילו בלב שלי חרוט "טל" וכל שניה איתו, כל רגע איתו, ממלא
קצת מהחריטה. עד שהשם מלא. ואז זה נגמר-הוא סיפק אותי ואני לא אוהבת אותך יותר,
במילים אחרות נמאס לי ממנו.

ולי זה לא קורה. לו זה קרה יותר מדי מהר מהצפוי.

קרה מהר, שכח מהר, התעלם מהר. הכל קרה כל כך מהר. ואפילו התאהב מחדש מהר.