סיפור אהבה בלתי נשכח-הטלנובלה הפרטית שלי

הסיפור שלי שונה משאר הסיפורים שבחיים, הייתי אומרת שסיפור חיי נשמע כמו טלנובלה
אגדית,ועוד בלי הגזמה.

זה החל שעודני הייתי בכיתה ח' ביסודי, בכיתה שלי היה ילד מתוק ומאוד חמוד ילד שאפשר
לסמוך עליו יותר מאשר חברה נו מה שנקרא בימינו "אח", בחיים לא היה לי חבר ולא חשבתי
על זה הייתי מתנהגת אולי כמותם. לאחי קראו יוסי הוא היה המעודף עלי מהבנים ולו היה
את החבר הכי טוב רונן שעליו עם הזמן נדלקתי אבל לא אמרתי כי התביישתי לא אהבתי רק
דלוקה. יוסי לא ממש היה יודע מזה ממש כי אלא רציתי להגיד לו על זה כי זה היה ממש
דבר שולי אך בכל זאת העדפתי למחוק את את הרגש שנוצר לי בלב .כעבור מספר חודשיים
החברה הכי טובה שלי שירה הייתה גם דלוקה עליו ואפ'חד לא ידע חוץ ממני אמרתי ליוסי
וניסנו לעשות משהו למרות שטיפ' קנאתי בה אבל לא משנה לי בן א' לב' לא הייתי יוצאת
איתו בחיים. יצאנו כל השיכבה וגם שיכבת ז' יצאו איתנו לטיול שנתי ששם היינו אני
ויוסי ביחד ושירה ורונן ביחד כל הזמן. בליל הראשון אני ויוסי ישבנו בחוץ מבואסים,
כי נאבד לו המפתחות ודיברנו על זה שאנחנו אחים כבר הרבה זמן קרוב ל5-6 שנים טובות,
וגם צחקנו על כל מה שעבר עלינו וכו'.. באותו הערב החלו בליבי רגשות נוסופות כלפיי
יוסי וחשתי שונה בקרבתו אבל לא רציתי כלום איתו לא בגלל שהוא לא נראה לי או לא
יודעת מה ,כל זה בגלל שהא היה אחי ואני לא רציתי להרוס והצלחתי להתגבר על הכל כאשר
פגשתי את חברו אלעד. סוף מחזור י''ז סיום לימודים עשינו מסיבה אצלי בשכונה כאשר
המסיבה נסתיימה הייתי זקוקה לעזרה קטנה עם איזה מדף, ויוסי בא לחלץ אותי עם החבר
הכי הכי טוב שלו לפני רונן(רונן היה בתוך הלימודים ואלעד מחוץ), העלנו יותר נכון הם
העלו את הספריה לתוך ביתי באמצע המדרגות אלעד מעד והחזקתי בו הוא הסתכל אל תוך חנוך
עייני ושם נוצתה אש חזקה משהו בלב נמתח או שיותר נכון בפעם הראשונה ידעתי מזה
"להרגיש ת'קליק".כל זה היה בתאריך 1/7/2003. שיצאנו מחדרי שלושתינו אז אלעד חיכה לי
ואני הבנתי שיש משהו גם מצידו, ירדנו למטה איפה שכולם היו. אלעד לקח את יוסי לצד
והוא שאל אותו מי אני והוא אמר לו:"את הילדה הזאת אני אוהב כמעט 6 שנים". אלעד הבין
שבנינו אין מצב גם אם יתהפך העולם, וויתר, אך לא בקלות. בICQ היינו מתכתבתים
כמאוהבים, הוא סיפר לי על חייו ואני על שלי וכל מיני דברים לדעת אחד על השניה. יום
יום אלעד היה בא לביתי ואחותי הגדולה הייתה מכירה לו את החברות שלה הא הצליח להוזיז
לי הרבה אבנים מתוך הלב ולהשים אותם על פצעים שנפתחו עוד יותר כאשר מתתי מהידיעה
שהוא לא יהיה שלי. אמרתי לעצמי בלב במוח ובנפש "את חייבת לשכוח מהבנאדם הזה".
ובאותה התקופהה ממש אני ושחר אחיו פתחנו דף חדש אחרי ריב קטן, ואז נדלקנו אחד על
השני וזה היה ממש נחמד סוף סוף אני מרגישה משהו כלפי מישהו אחרי אלעד, ואז שחר אמר
לי שיש בעיה ושאנחנו לא נוכל להיות חברים אמרתי לו "וואלה וכי למה!?" הוא ענה לי
בתמימות ובכנות אחרי 3 שניות של שקט את המילה,יוסי. אז לא הבנתי וצחקתי אמרתי לו
יוסי? מה קשור כפרה עליו? הוא ענה לי אז זהו זה מה שקשור הוא אוהב אותך.... נידהמתי
ואמרתי מהה תפסיק לדבר שטיות הכל בראש שלך,הוא אמר לכי ותשאלי אותו את בעצמך למה לי
להתערב. כאשר ניגשתי ליוסי הנהנתי קצת אבל הייתי בטוחה שלא ושזה שטיות, יוסי אישר
את דבריו והוסיף שהוא אוהב אותי בערך 6 שנים הייתי בהלם קיבלתי את השוק של החיים,
איך זה יכול להיות, למה הוא אומר לי עכשיו? הסברתי ליוסי הכל והוא אמר לי תעשי מה
שהלב שלך אומר אבל בכל מקרה שיהיה לך בהצלחה. וכמו כן עשיתי מה שרציתי,ואמרתי לשחר
שכן ונהיו חברים.לשחר היה את הקול הכי מהמם בעולם הוא הטריף לי את כל חושי המוח.
עברו להם כשבועיים בערך ואלעד ניכנס לחיי שוב והפעיל את משאבי הרוח שבליבי הקשבתי
לכל עצותיו היינו נפגשים בסתר , אני והוא. שבת אחת שהייתי עם אלעד הוא סיפר לי את
כל האמת מה שקרא בהתחלה עם יוסי והוא התבאס ששחר כן ולא היה אכפת לו והוא לא. ואז
הוא אמר לי שהוא מרגיש כלפי משהו, אבל זה לא יכול להיות כי אני חברה של אח שלו.
והזכיר את המשפט "מילא אם היית נפרדת ממנו ניחה", בלי הרבה מילים ובלי לחשוב בהיסוס
נפרדתי מיקיר יום למחרת והוא החל לבכות, הדמעות שלו זלגו לליבי ששנא שבוכים או
שפגועים בגללו והייתי חייבת לרצות אותו ולראותו שמח אז לא יחסתי חשיבות בואתו
התקופה הקטנה לאלעד, וחשבתי איך לחזור למסלול שהייתי דלוקה על שחר ויצאנו ובילנו
אבל כל זה היה לשווא. כעבור 3 חודשים הבנתי שזאת היתה שטות ואני ושחר נפרדנו בא
מצידי אבל זה היה בסדר גם מצידו. ואז אני ואלעד שוב דיברנו והינו בקשר, אך הקשר הזה
לא בא לנכון היינו צריכים או להיות חברים או לא להיות כלום אני הייתי החברה הראשונה
של אלעד והוא רצה שחברה ראשונה שלו כולם ידעו הוא לא יכול לשמור בסוד ואת האמת
הבנתי אותו כי ככה גם אני הייתי....