לאהוב שלי

אהוב שלי...


אני מכירה אותך כבר 4 שנים, ותמיד חשבתי שאתה בחור יפה אבל ילדותי. רק בשנתיים האחרונות התחלנו להיות ידידים אבל תמיד היית מציק לי ולא נותן לי מנוחה, הייתי דלוקה עליך למרות הכל... ואתה... אתה רק היית אומר לי שאני מציקה לך והיית גם לפעמים מעליב אבל כשראית שאני עצובה, תמיד ידעת איך להצחיק אותי שוב. אתה ממש לא מובן.. פעם אחת אתה כזה, ופעם אחרת אתה לגמרי שונה. את הרגשות שלי כלפיך העדפתי לשמור בבטן כי תמיד ידעתי שבינינו כלום לא יכול להתפתח, לא רציתי שתדע שאני דלוקה עליך עד שבשלב מסוים כבר כולם אמרו לך את זה ואתה אמרת לי שאין סיכוי בינינו ושאני ירד ממך. זה היה מאוד כואב, בכיתי קצת אבל התגברתי, המשכתי הלאה ואני בתת מודע שלי תמיד ידעתי שאם אי פעם רק יתפתח משהו הכי קטן בינינו וכל הרגשות שלי כלפיך יחזרו. אני ואתה התחלנו עם הזמן להתקרב יותר ולהיות ידידים עוד יותר טובים מפעם, ואתה כבר לא מציק לי, לא מעליב ומתיחס אליי יפה.


לפני כשלושה חודשים בערך התחלתי לפתח קשר עם מישהו שלמעשה הוא חבר שלך, ואתה פתאום התחלת לחזר... פתאום אתה מחבק אותי, אומר לי כמה אני יפה, כמה אני חמודה ושאני בחורה זהב.. דברים שמעולם לא אמרת לי... התחלת לבלבל אותי מאוד ולא ידעתי מה אני רוצה מעצמי ויום אחד אתה פשוט נישקת אותי והנשיקה הזאת כבשה אותי. העדפתי לא להתיחס לנשיקה ולהמשיך בקשר שלי עם חבר שלך שהוא תמיד העריך אותי, אבל אתה ניסית שוב ושוב לנשק אותי ולא הרפת, לא הבנתי למה אתה עושה את זה והחלטתי לשאול אותך, אתה אמרת לי שיש לך משהו מאוד חזק כלפיי ומאז כל הרגשות שלי השתנו ברגע. לחבר שלך נודע שהתנשקנו והוא כעס עליי שלא סיפרתי לו על כל מה שקורה בינינו, אבל גם הוא לא הרפה, עד שהגיע יום שאמרו לי שעליי להחליט את מי אני רוצה ואת מי אני אוהבת, אבל אני ידעתי שבעצם רק אותך אני רוצה, ואמרתי את זה לו.


אני ואתה פיתחנו קשר, אמרת לי שאתה אוהב אותי ואתה מת להיות איתי, ואני הרגשתי אותו דבר, הרגשתי מלאת אהבה כלפיך, תמיד משכת אותי. היינו ביחד תקופה יפה, כל החברים שלך והחברות שלי פירגנו לנו תמיד, אתה תמיד הראית לי שאתה אוהב אותי והתיחסת אליי יפה ואמרת לי שאתה לעולם לא תפגע בי שוב. את כל שעות היום רציתי לבלות רק איתך, המשפחה שלי אהבה אותך והמשפחה שלך אהבה אותי, הכרת לי את אמך, את אביך, את אחותך ואת אחיך והתידדתי איתם מהר. אך התקופה הזאת נמשכה רק 3 שבועות, נפרדת ממני ככה פתאום ואמרת לי שזה בגלל בעיה אישית שיש לך ושאתה לא יכול לספר, אני פחדתי כי דאגתי לך ורציתי שתרגיש טוב ותהיה מאושר, בכיתי בכי מר ואתה בכית מולי דמעות של דם ואמרת לי שאתה אוהב אותי וברגע שהבעיות שלך יגמרו, הדבר הראשון שתעשה זה תבוא אליי ונחזור להיות ביחד.


לא יכולתי לקבל את העובדה שעכשיו אנחנו כבר לא ביחד ואני לא אוכל לנשק אותך יותר ואני לאאוכל להגיד לך כמה אני אוהבת אותך, הרגשתי רע מאוד, ליבי נאכל מבפנים. רציתי לשכוח אותך כדי שאני אוכל להמשיך הלאה, כדי שלא יכאב לי יותר. שבוע אחרי שנפרדנו היה זה יום הולדתי, ואני יצאתי לבלות עם חבר שלך שהייתי איתו בקשר עוד לפניך, אבל יצאנו כמובן רק כידידים. אתה שמעת זאת מאחרים ולא נתת לי להסביר לך מה בעצם קרה, חשבת כבר שהתנשקנו למרות שזה לא נכון והוא רק ידיד שלי כרגע.


והנה עברו בסך הכל שלוש שבועות מאז שנפרדנו. אתה ואני בריב רציני, אתה לא מבין שכל זה כואב??? אתה לא מבין שאני אוהבת אותך יותר מכל דבר אחר בעולם. ועכשיו אומרים לי שבעצם נפרדת ממני כי אתה לא אהבת אותי יותר, למה אמרת לי שאתה אוהב אותי? למה סתם העמדת אותי על אשלייה ונתת לי תקווה שלא קיימת??? ועכשיו אתה כועס עליי ומקלל אותי שוב כמו פעם, אומר לי שאני נימפומנית וחושב שאני מתנשקת עם חברים שלך אבל זה בכלל לא נכון....


לפני יומיים הייתה מסיבת יום הולדת לחבר שלך שהוא בעצם גם ידיד שלי, ואנחנו נפגשנו במסיבה. אתה שתית והשתכרת. ראיתי אותך רוקד עם הבנות האחרות וזה כל כך כאב לי, ראיתי אותך מחבק את הבנות האחרות וזה כאב לי. לא התיחסת אליי. במשך המסיבה ראיתי אותך מתנשק עם אחת הבנות, כמעט בכיתי, החזקתי את עצמי כי לא רציתי להראות שאכפת לי למרות שכן היה לי. חברות שלי אמרו לי ללכת ולנשק גם מישהו שם, אני לא רציתי, אבל אז שוב נישקת אותה והסתכלת עליי ואני כל כך נפגעתי, הדבר הראשון שעשיתי זה תפסתי את אחד החברים שלך שהיה גם הוא שיכור ונישקתי אותו. אחרי המסיבה צעקת עליי ואני צעקתי חזרה ועכשיו זה המצב בינינו, ואני רק רוצה שתדע שזה כואב לי ושאני אוהבת אותך יותר מכל דבר אחר בעולם ואני מקווה שיום יבוא ונוכל לחזור ולהיות שוב יחד כמו פעם.


לך אהוב שלי באהבה מלאה.