סיפור מרגש עד דמעות...

אני אישית נורא אהבתי אותו...

קראו אותו עד הסוף!!

ולא לעבור קטעים או לדלג..

כל הקטע בסיפור הזה זה לא להפסיק..

ולא לעבור ישר לסוף..!!

זה הורס הכל..

לפני שמתחילים.. רק שתדעו שזה סיפור אמיתי ..

שלחו לי אותו ..



הנה ..





מרי ומייקי....



מרי הייתה בת 16 כשהסיפור הזה התחיל.היא גרה אז מחוץ לקליפורניה,

יום אחד כאשר שהתה בגינה היא פגשה את מייקי,

הבחור היה גבר צעיר מהסוג הזה שבהחלט זוכים לעוד מבט......

לאחר הפגישה הקצרה ההיא הם הוסיפו להיפגש והפכו להיות חברים טובים,

תמיד נראו ביחד, את כל סודותיה סיפרה מרי למייקי, והוא.....תמיד ידע להקשיב,

אבל מעולם לא הגיב, ומכוון שכך הרגישה מרי חופשייה לספר לו על הכול, ולדבר
איתו בחופשיות גמורה .

בבית הספר היו לכל אחד מהם את החברים שלהם,

אך בהגיעם הביתה ועד להליכתם למחרת שוב....היו כל הזמן ביחד.

מרי הרגישה נהדר עם החברות שלהם כי הרגישה שסוף סוף יש לה "חבר" ,

שמבין ודואג.למרות שעמוק עמוק בתוך ליבה ידעה שזה משהו הרבה מעבר...

הרגשות האלה....אך מייקי מעולם לא דיבר,

היא הניחה לנושא רק בגלל שהניחה שכל אחד מהם רואה את החברות בניהם
בצורה אחרת.

המחשבה הזו לא הניחה למרי, לילה אחד היא הלכה לביתו כדי לומר לו זאת,

מרי ידעה שזה הצ'אנס של חייה אולם שהגיעה לשם, כל מה שעשתה היה

לשבת מולו על כיסא הנדנדה שבחצר.....להביט בכוכבים.

מייקי החל לדבר על חלומותיו....איך הוא רוצה להכיר מישהי, להתחתן, להתמסד,

על רצונו להצליח להיות עשיר, מרי הקשיבה לו בשקט ולא סיפרה מאומה על
רגשותיה- על כמה שהיא אוהבת אותו,

על כמה שהיא רוצה להיות איתו.....אולם בליבה גמלה ההחלטה שיום
אחד...פעם...תספר לו מה היא מרגישה.

מספר פעמים ניסתה מרי לספר לו על רגשותיה אולם תמיד היה איתם
מישהו.....והיא שתקה.

לאחר סיום לימודיהם קיבל מייקי עבודה בניו-יורק,

מרי שמחה עבורו על קבלת ג'וב חייו ,

אולם ליבה בכה....על שלא אזרה מימיה אומץ לומר לו....

מה היא מרגישה באמת ולא חשבה לעשות זאת דווקא עכשיו.



יום בהיר אחד קיבלה בדואר הזמנה לחתונה... זה היה ממייקי ....

מרי הלכה לחתונה בידיעה הברורה שעכשיו הוא באמת לא יהיה שלה.

מרי חזרה הביתה לאחר החתונה,מנסה לשכוח את אהוב ליבה,

היא החליטה להמשיך לחיות את חייה .



מרי ומייקי המשיכו להתכתב, ולספר אחד לשני מה קורה להם בחיים.

פעם אחת.....מייקי לא הגיב למכתבה של מרי, ומרי החלה לדאוג,

לאחר ששלחה לו עוד 6 מכתבים שלא זכו למענה ממייקי קיבלה יום אחד פתק
ונאמר בו :

"פגשי אותי ליד הנחל ....

היכן שהיינו נפגשים תמיד."



מרי הלכה לפגישה ושמחה לראות את מייקי...

אולם מייקי היה עצוב ושבור ....

הוא עבר גירושים קשים והיה כל כך עצוב בגינה שלהם,

מרי חיבקה אותו וליטפה אותו עד שנירגע מעט

והחל לספר את כל מה שקרה לו מאז...

ולמרות הכול....ולמרות כל הזיכרונות....

לא הצליחה גם הפעם מרי לומר למייקי מה היא באמת מרגישה אליו.

לאחר שחזר לניו יורק הבטיח למרי שיגיע לעיירה לבקר אותה בכל פעם שיוכל ..

ואכן הם נפגשו ...ובילו....וצחקו...ונהנו...ולמרות הכול ....

למרות הכול מרי לא סיפרה לו כמה היא אוהבת אותו.

באחת הפעמים מייקי לא הופיע לאחת הפגישות שקבעו.....

ומרי חשבה שאולי הוא היה עסוק בעבודתו,

הימים הפכו לחודשים, ומרי החלה לשכוח ממייקי....



ואז יום אחד צלצל הטלפון בביתה,

היה זה עו"ד מניו יורק שסיפר למרי שמייקי נהרג בתאונת דרכים....

בדרכו לשדה התעופה....כדי להגיע לפגישתם .

מרי בכתה כל הלילה והפעם בידיעה הכי ברורה...

שזהו...הוא לעולם לא יהיה שלה, איתה.

למחרת נסעה מרי לניו יורק,

לפגישה עם עורך הדין שהזמין את מרי אליו לצורך קריאת הצוואה.

שם פגשה את גרושתו שסיפרה למרי שמייקי מעולם לא היה מאושר,

לא משנה מה ניסתה לעשות עבורו .

כל רכושו כמובן נמסר למשפחתו...

מרי קיבלה את יומנו האישי של מייקי....

בטיסה חזרה הביתה פתחה את היומן והחלה

לקרוא את התיעוד של היום

בו נהרג בתאונת דרכים היה כתוב שם:

"היום אני נוסע לראות את האישה

שתמיד אהבתי ולומר לה.....

שאני אוהב אותה"




לכן.....

אם אתה אוהבת מישהוי אל

תחכה למחר כדי להגיד לו

יכול להיות שהמחר לעולם לא יגיע......







איזה סוף אה..?!

לי אישית הוא הוריד דמעה אחת או שתיים..

]=