האהבה שהתנפצה-6

עכשיו אני מבינה הכול:



"כן?" עניתי לתומר."מה קרה?אתה מפחיד אותי ברשמיות הזו!","שמעי...בוער לי בבטן כמה
זמן..אני חייב לספר לך...!","מה קרה תומר?",שאלתי שוב...עוקבת אחריי צו שפתיו.מחכה
למשפט שאני רוצה לשמוע ממנו הרבה זמן.

"רציתי לומר לך..שאני עדיין אוהב את ההיא..",הדופק שלי נאלם דום.הלב הפסיק
לפעום.אני לא מאמינה מלמלתי לעצמי.הבעת פניי...העידה על מה שקרה פה..שמעתי משהו
שנשבר...התחלתי להסתכל סביבי.אבל לקח לי כמה שניות להבין שהלב שלי נשבר...ולא משהו
מוחשי אחר.אלא רק הרגשות שסערו כמו סופה גועשת שפל! בליבי הכואב.נשבר לי
הלב.השתדלתי לעצור את סכר הדמעות ורק תומר ישב שם בוהה בי...הסתכלתי
עליו,בעיניו,והרגשתי שאני נשרפת,השפלתי את עיניי במהרה.ורק הצלחתי
לומר:"איך?למה?אתה בטוח?"

תומר ענה לי:"אני בטוח,היא כזאת מקסימה",עכשיו כבר ממש הרגשתי צביטה,הייתי מעדיפה
שיירו בי עכשיו באקדח ולא שארגיש כך.

הרגשתי כל כך רע.אמרתי לו:"אני הולכת בי",הוא שאל:"לאן?!",קמתי ולא עניתי...הרגשתי
סחרחורות תוקפות אותי...אולי אני הוזה?,לא אין סיכוי כי אחרת החלום הזה צפוי
מדיי.התהלכתי ותחושת הסחרחורות לא עזבה אותי.גם הראייה הפכה לשחורה.האם ככה מרגישים
מאהבה נכזבת?!,עכשיו הכול מתחבר לי...הייתי אומנם רק משחק בשבילו?! ומה עם הנשיקה
שכמעט הייתה?! וכל החיבוקים?!,לא ידעתי לאן אני הולכת...רק התקדמתי לעבר הרחוב.תומר
רדף אחריי כולו מתנשף:"את בסדר?! מה יש לך?! את הולכת כמו שתויה!","אני בסדר,רק
סחרחורת",עניתי בשקט.

***

הגעתי לביתי,התחושה שהלב שלי שבור לא עזבה אותי לרגע..תמיד תומר היה הנסיך
שלי...ופתאום אחרי דיבור קטן איתה בערב אחד שוכחים הכול?!,מערבולות של דמעות,מזל
שאף אחד לא שמע אותי...השעה הייתה 1 וכולם ישנו.התעטפתי בפוך...ולא כמו תמיד...הפעם
לא עלה לי חיוך...ברגע שתומר עלה לי למחשבות,צף לו עוד גל של דמעות,והרגשת
ההשפלה,איך יכולתי להתאהב בו לעזאזל?!,חשבתי שיש ביננו משהו...האהבה אליו הייתה
חזקה מאוד ועיוורה אותי...מה אני עושה?! הלב שלי שולח פקודת דמעות בזו אחר
זו...להציף את העיניים והפנים נראות כמו סכר בחורף גדושות מלאות.

מה אני עושה עכשיו?! הרגשתי שבא לי להתאבד...הרגשתי צורך לנקום...הרגשתי כל כך
רע...אני לא יכולה לתאר..ני מרגישה כאילו אני חללית שהתרסקה על האדמה...על
הפנים.וכל הנוסעים מתו...הנוסעים זה ליבי...שדואב וכואב עכשיו בקירבי.האם זאת גברת
גאווה?! כמו שתמיד אומרים?...או שזה סתם סיפור התחלה מתוק?...עם סוף מר
במיוחד????????????????

אלוהים שלי התפללתי...למה?למה עשית את זה לי?מה חטאתי?בסך הכול הרגשתי אהבה...אבל
אלוהים לא ענה...כנראה שזאת לא אשמתו...זאת רק אשמתי...התעוורתי...איך יכולתי
לעזאזל להיות כזאת אטומה?! כי רק איתו...אני מרגישה בעננים...עכשיו עפתי לעזאזל עם
המצנח...ונפלתי על הפנים.

מה עשיתי חיים שלי?...יפה שלי?...איך אוכל עכשיו לחיות?!...לפתע נוצרו מיליון
בעיות...מה עושים?! איך ממשיכים?! איפה אני עומדת?! לשכוח?לאהוב?

אובדת עצות...ניסיתי להרגיע את עצמי מהבכי.אבל הוא רק התגבר בכל ניסיון כושל.



את כל ההמשך המצער...בפרק הבא...כל הסיפור הזה הוא אמיתי...לכל השואלים למינהם..חכו
לפרק הבא...לתקווה החדשה!