עיוור

אף פעם לא תוכלי להבין אותי.

מרגיש את מבטך דרך העיניים השקועות. לוקחת צעד אחורה, מסתכלת על הגוף הנבוך, הלא מתמצא.

נמאס לי ליפול, להיאבד, להתנצל בפני כולם. 

לא תוכלי לראות את השחור האין-סופי שבורח מבין האצבעות. אני חי בין קולות, תחושות ורגשות של אנשים שמסביבי. כל כך חשוך שכבר איבדתי את הצל של עצמי.

הראש כבד. הרגליים רועדות. אני בועט לכל הכיוונים. מנסה לפגוע בכאב, במישהו. לגרום לכל העולם להצטער עליי. שהרוח תרכין את הראש בשבילי. שתדעו.
אבל אל תרחמי עליי. אף פעם אל תרחמי עליי.

כי כשהסערה תיגמר, אולי עוד תאהבי את העיוורון שלי. תרגישי שהוא חלק ממך. מה שלא יקרה, תרימי את הראש. אל תשקעי בעצב. אל תבכי עליי. כי את יכולה לגרש את הפחדים שלך. להדליק את האור הקטן ליד המיטה, ולקרוא לאנשים שאת באמת אוהבת. שימחו ממך את הדמעות. אל תחשבי עליי.
תני לשירת המלאכים לעטוף אותך. תני ללבן הבוהק לגרום לך להרגיש שהעתיד עוד לפנייך.

וחיוך קטן יעלה על פניי. כי אדע שאת מאושרת.