על שלושת השמיניסטים מהתיכון ביישוב שלי (מבשרת ציון) שנהרגו בתאונת הדרכים....

איך זה יכול להיות שנהרגת?!

איך זה קרה,

למה בזהירות לא נהגת?!

ההרגשה בתוכי כל כך נוראה.

למה לא שמת לב לכביש?!

כואב בלב.

אתה מודע לכאב שגרמת לי בלב להרגיש?!

לחשוב שלא תחזור יותר-זה כל כך צורב.

אותך הכרתי רק מסיפורים,

אמרו שהיית הכי חכם בתיכון,

היית בין המובחרים,

כל הלילה בילית, ולמדת, ובכל זאת מצאת זמן לישון.

היית אמור להיות קרבי בצבא,

להשקיע את כולך,

להיות באוניסרסיטה הכי טובה,

ולסיים את הלימודים בגאווה.

היה לך עתיד מזהיר,

כך כולם אמרו,

למה אותך לא ניתן להחזיר?!

צדקו הזמרים שכתבו:

"אלוהים קוטף רק את הטובים",

אבל למה זה כל כך נכון?!

שתדע-המשפחה שלך המומים,

מתאבלים, שקועים בעצב וביגון.

לפחות אתה שם למעלה,

אולי במקום טוב יותר,

מקווה שתפגוש את אמך,

כי גם היא נמצאת שם-ואת לב אביך זה שובר.

אני כלל לא מאשימה אותך,

אבל קשה שאין את מי להאשים,

2 מחברייך לקחת איתך,

הלוואי ויהיה לכם טוב שם במרומים.

והלוואי שלמעלה אין מכוניות,

כי זה כואב שאתם גרמתם למותכם,

טוב-כל אחד מסוגל לטעות,

אך אני יודעת, לעולם לא אשכח אתכם.



):