מלאך האושר

ועכשיו כשנאמרו המילים בצורת דמעות

והידיים ליטפו את הפנים העצובות

נשארתי עם אין ספור זכרונות.



כל כך הרבה רגעים של אושר ושמחה

היו מנת חלקנו.

נגעת בי עם כל כך הרבה מילים וחיוכים שחדרו אל תוך ליבי.

כל אותן מילים מצאו מקום בתוך לבי וישארו שם לעולם. הן מרגישות בבית והן לא רוצות
לעזוב גם אם לפעמים בא לי לשכוח.



כל כך הרבה שירים שהתנגנו עם השנים הפכו להיות שלנו, אימצנו אותם באהבה כאילו נכתבו
ממש בשבילנו, ועכשיו בכל יום שיר אחר מתנגן לו אבל זה כבר כואב, כי את לא כאן איתי.

הקדשת לי אין ספור שירים שעכשיו ניפצו אותי לרסיסים, המילים כואבות, חודרות אל תוך
הלב כמו סכין חדה ומכאיבות עד כדי דמעות. כמה אפשר לכאוב את האהבה?, מה יהיה עלינו?

ואני סופר את הזמן, בהתחלה בשעות אח"כ בימים ושבועות שאט אט הופכים לחודשים ארוכים
של שקט וכאב.

משהו חסר! חלק מהלב מת לו עם לכתך, החיוך מסרב לשוב לפנים כאילו אומר זה שייך רק לך
ולא לאחרת.

ועם כל זה מנסה להשאר אופטימי כי הבטחתי לעצמי שלא אוותר, שלא ארים ידיים ולא אשבר,
הכל זמני אמרתי לא פעם , יש לי את כל התשובות אבל לא לזמן המיוחל ששנינו מצפים לו
מדי יום.



צריך הרבה כח אהובה לשרוד את ההווה מדי יום ולהתפלל אל המחר שיהיה יותר טוב מאתמול.

האושר במרחק נגיעה של הושטת יד אבל עדיין לא שלנו.

"לשובך אהוב שנים אתפלל" ולשובך אהובה אל זרועותי אתפלל ואנצח, אוכיח את הבטחתי
לעצמי ולך בבוא היום.



שלך לעולמים

פיון האהבה.