אהבה שהוחמצה

בפעם הראשונה שראיתי אותך זה היה בבית שלך.. אני לא יודעת באתי לשם, אני לא
יודעת אם להצטער על כך או לא.

בכל מקרה עשנת סמים ואני שתיתי והמון.. השתכרתי באותו יום אך לא הרבה.. השתכרתי
מספיק כדי להתאהב בך ולא להבין את השטויות שאתה עושה..

התאהבתי בילד/ נער שעוד לא מלאו לא 18 שכבר החל בדפיקת חייו..

אתה היית כל-כך מושלם אך לא מספיק בשבילי..

אתה פשוט היית מדהים.. כל-כך יפה, כל-כך חכם אך בכלל לא אמביציוני..

הרגשתי שהאמביציה היחידה שלך היא לגור בקיבוץ..

פרשת מהלימודים ועברת ללמוד באקסטרני ובבקשה תאמין לי, אני מצטערת.. לא יכולתי
להרשות לעצמי להסתובב איתך.. חסר השכלה.. אני מצטער..

אני יודעת שזה לא אמור לשנות אבל זה שינה ועכשיו אני עם מישהו אחר כבר שנתיים והוא
מאוד מאוד חכם אבל תאמין לי זה לא אותו הדבר..

אתה היית שונה מיוחד..













אני מצטערת על ההודעה המגעילה..

אבל תבין, לא הרגשתי שאתה אוהב אותי.. רק אחרי ששלחתי את ההודעה הבנתי

כמה טעיתי.. כמה לא הבנתי אותך..

אבל אתה כבר לא היית מוכן לדבר.. לא היית מוכן לשמוע..

היום אני כבר לא יודעת היכן אתה ומה אתה עושה.. אמא שלך התקשרה אלי כדי לשאול אם
אני יודעת איפה ואתה ולאן נעלמת.. ושהיא מחפשת אותך כבר המון זמן.. זה קרה שבוע
אחרי שנפרדתי ממך..













תבין, היית דמות מאוד משמעותית בחיי ומאוד אהבתי אותך וכן, הערצתי אותך שיכולת לקום
יום אחד ולהגיד אני לא רוצה ללמוד יותר ופשוט לא ללמוד..

ושפשוט לחיות למען ההפגנות ובעלי- החיים והאנושות כולה..

היית מן זן מוזר שכמעט לא רואים אותו אך ברגע שרואים ומתקרבים נופלים ומתאהבים..
ולא הייתי מוכנה לעשות שטות ולטעות.. כלומר, לשכב איתך בידיעה שמחר אתה יכול לקום
וללכת.. להיות איתך ולהתאהב בך ופתאום לא תהיה..

תבין, לא עשיתי את זה מרוע ולא עשיתי את זה כי התחשק לי לפגוע.. פשוט פחדתי, פחדתי
להתאהב ולהפגע.. פחדתי להרגיש, פחדתי לחוש..













ןכיום יש לי ספקות.. ולפעמים אני חושבת שזה בסדר ולפעמים אני חושבת על מה היה אם..

אולי הייתי חובה אהבה אמיתית בקשר לא אמיתי...(אני יודעת שבאיזה שהוא שלב כן הייתי
נפרדת כי לא הייתי מסוגלת לחיות עם עצמי)

קשה לי לחשוב, קשה לי להבין וקשה לי..!!!!

קשה לייי א _ _ ב _ _ _...

אתה לא יודע כמהה....