לחלק החסר בפאזל של חיי

אני לא יודעת אפילו איפה להתחיל.. וזאת לא הפעם הראשונה שאני כותבת לך. אולי אני אתחיל בזה ש..אתה הבנאדם היחיד שאני מרשה לעצמי להגיד "אני לא יכולה בלעדיו.." כי זאת האמת, זאת אומרת.. אני נשבעתי לעצמי עוד הרבה לפני שהיכרנו שאני לא אתן לעצמי להיקשר לבנאדם בצורה כזאת, גם אם אני באמת אוהב אותו - לא חשבתי שזה יגיע למצב שאני לא אוכל להיות בלעדיך. רק אני יודעת כמה שאתה חשוב לי וכמה שאני שואבת ממך רק דברים טובים כמו אושר, כוח, אהבה... בריאות נפשית. אתה יקר לי כ"כ ! ועל דברים יקרים כאלה לא מוותרים בקלות. אני יודעת שטמון בך המון פוטנציאל ואתה מקסים, אתה חכם ורגיש וחברותי.. אתה כל כך יפה.. כל כך מושך. אתה נתת לי להרגיש הכי בעולם, נתת לי תחושה של כיף אינסופי שרק להיזכר בו עושה לי חם בלב.. והחום הזה, אני כל כך מתגעגעת אליו... רק איתך היה לי אותו. לא עם אף אחד אחר ותודה לאל לא חסרים לי בנים... ואני כבר בקשר רציני די הרבה זמן.. אבל זה לא משנה - הם זה לא אתה.. והוא זה לא אתה.. . והיום... עברה שנה. אתה זוכר? אתה זוכר את היום הזה? אתה זוכר את כל החודשיים שהיו אחר כך?? לא הפסקנו להיפגש.. ואם נדבר תכל'ס.. היינו ביחד יותר מאשר היינו כשהיינו זוג. זה היה קשר קסום בעיניי, וזה בעצם מה שמחזיר אותי אחורה לאותה נקודה כל הזמן - הנקודה בה אני מוצאת את עצמי מבינה ש..פאק, אני עדיין אוהבת אותך! אני עדיין מאוהבת בך!.. אני פשוט לא יכולה להמשיך הלאה. ז"א בערך.. כי אני בקשר אחר עכשיו, רציני.. אבל בדוגרי?- זה רק מבחוץ.. כי בנקודה הכי עמוקה בלב שלי, הכי כואבת והכי גדולה - יש בנאדם אחד, שלא יוצא משם שנה ו-4 חודשים, שנה שבה אני כולי עסוקה באותו דבר, דבר אחד והוא אתה. ; אני כל כך מתגעגעת.. אני אוהבת אותך - אתה החלק החסר בפאזל של חיי.. והוא לא יהיה מושלם עד שתחזור לשם, אם בכלל.


אני לא אפסיק לאהוב אותך.. אתה נצור בלבי ובנפשי עד אינסוף, אני תמיד אמשיך לאהוב אותך כמו שרק אני יודעת....


 


ממני.. הבייבי שתמיד תהיה שלך